מחשבות על פרישה.

[robert7]

פורסם במקור על ידי r1s7ur3t

אחי, אני עד כיתה ח'-ט' הייתי שמנמן, לא עשיתי בנוגע לזה כלום.
אחרי שעליתי לכיתה י', גבהתי, התבגרתי, נהייתי קצת מעל הממוצע מבחינת מראה[לא רזה ולא שמן] וכולם אמרו לי שיש לי פוטנציאל ענק להיות "שרירן" אהבתי את המחמאות, נרשמתי לחדר כושר, התאמנתי קצת ועזבתי. לא התחברתי לתחום הזה בתור ילד קטן בן 15.
בגיל 16 וחצי חזרתי, התחלתי לאהוב את התחום והמשכתי להתאמן.
לאחר מכן, היה את החופש הגדול שבין כיתה יא' ליב', הלכתי לעבוד, וחודשיים שלמים לא הייתי במכון כושר, רציתי עוד שניה להרוג את עצמי...
מתי שנגמר החופש הגדול פשוט רצתי למכון כושר להרשם שוב, הרגשתי שאני מבזבז את החיים שלי סתם ככה בלי אימונים..
עכשיו אני בן עוד מעט 18, גובה 1.79[בלי נעליים :):):):)] שוקל 91.5 קילו
מבסוט רצח מאיך שאני נראה וזה עוד בזמן יחסית קצר.

ככה שעם הרבה כח רצון והשקעה אתה צגיע לכל מקום שתרצה.
"אין דבר העומד בפני הרצון"

בהצלחה.

לא הבנתי איפה פה הבעיה, יש לך גנים טובים אתה בנוי טוב לbb אז איזה דילמה יש פה?

ניסחתי שאלה עכשיו שתקל ראש:
האם בן אדם שהגנים שלו לא מי יודע מה יכול להגיע להשגים מכובדים ?