high frequency training v.s ABCD

[gal.T]

איני חושב שיש הבדלים פיזיולוגים בין אנשים אשר נותנים אולטימטום לגירוי של שריר פעם בשבוע, (הרבה סטים) לעומת כמה פעמים בשבוע (מעט סטים). אין כזו חיה.

תכנית אופטימלית הינה תכנית שנותנת את המקסימום גירוי לשריר בהתאמה ליכולת סינטזת החלבונים, התחזקות וגדילה סרקופלזמית עם יכולת התאוששות מתאימה לאורך זמן.
עדיין אני מתקשה להסביר מדוע, או בדיוק למה ישנו הבדל משמעותי בין שתי השיטות, אך הוא קיים.
רוב האנשים כיום התחילו מתכניות בווליום גבוה ועברו לHigh Frequency, אך עדיין לא נתקלתי באדם שזנח את אותן תכניות עבור ABCD וכדומה. נקודה למחשבה.

הגדילה ויכולת סינטזת החלבונים (כפיצוי היסף) היומית היא קטנה ביותר. השרירים גודלים מאותם קרעים מיקרוסקופים (כמו שיוגי ציין) אשר נוצרים במהלך האימון, כאשר בעקבותם עולה המאזן החנקתי בגוף לחיובי ומתחילים תהליכי היפרטרופיה בשרירים. גודל המאזן החנקתי אינו תלוי בעצימות האימון, אלא ברמות הטסטוסטרון בגוף בצורה ישירה. מה שזה אומר, שאם אני אבצע מספר סטים מצומצם אשר יגרמו לנזק מינימלי, יגדל המאזן החנקתי, יהפוך לחיובי ויתווספו חלבונים לגופי. מספר רב של סטים לא יניב תוצאות עם קשר ישיר לעליית מספר הסטים, כלומר שאם 4 סטים גורמים לגדילה של 48 שעות, 16 סטים לא יגרמו לגדילה פי 4 (או לאורך זמן, או לסינטזת חלבונים יותר גבוהה), אך ההתאוששות תהיה יותר ארוכה. יש לזכור שהכוונה כאן היא לגדילה מיופריבילרית ללא קשר למרכיבים הסרקופלזמיים של השריר.
עוד דבר, אם אני אבצע על שריר מסויים 30 סטים (דוגמא קיצונית) ואנוח כמה שאפשר, רוב הסיכויים הם שאני לא אתאושש ופשוט אאבד חלבונים.


גל.