התמונות של ניגרי, יואב טל ורבנו האדמו"ר

[Antonator1]

איך האנשים החזקים התאמנו פעם? אפילו תסתכלו על אגדות ועל דברים בסגנון. למשל, הרתך שעשה חרבות בעיירה לא היה הכי חזק בגלל שהוא השתמש באבקת החלבון הנכונה או שתה מנה כפולה של קריאטין. לא בגלל שהוא התאמן עם כך המכשירים הכח חדשים.

אני מסכים על ברוקס קוביק, חדרי הכושר מלאים באנשים שכל מה שהם עושים זה לזיין את השכל (וכולם בוודאי יסכימו איתי כאן).
90% מהמכשירים זה בזבוז של מתכת, פשוטו כמשמעו. אני הייתי ממיס את כל המכשירים ועושה מהמתכת המותכת ציוד סטרונגמן, פלטות ומוטות. בקיצור - ברזלים כבדים. לכן לדעתי, חדר כושר זה לא משהו מיוחד, עדיף לדעתי להתאמן בבניין ריק מלא בברזל.

הרבה אנשים התרגלו לחוקי חיים שקריים, כמו "יותר יקר - יותר טוב" או "יותר מפואר - יותר טוב". אימונים לא אורטודוקסיים כמו הרמת בולי עץ מעל הראש ומשיכת כלי רכב או אימונים פשוטים עם משהו כמו 5 תרגילים (במיוחד במקומות יחסית לא מפוארים) מצלצלים להם - משהו פחות טוב, משהו נחות. אימונים בשיטות שהגוף לא רגיל אליהן נחשבות לגרועות. אבל הדבר לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות.

תסתכלו על מרימים אולימפיים רוסים כמו סולטן רחמנוב ויורי ולאסוב. האנשים האלה לא התאמנו לפני המון שנים, לא למטרת היפרטרופיה והם יותר סוסים מכל בודיבילדר בארץ.

אתם יודעים מה עזר לאנשי האולד סקול להתקדם? הם לא הגבילו את עצמם. הם לא הציבו לעצמם אולטימטום. הם לא אמרו לעצמם שהתנאים מגבילים אותם ובכל נכנעו מראש.

תראו את ארנולד - הלך ברגל מת'אל לגראץ כמה קילומטרים למכון בגראץ, התאמן בקור, בלי ציוד חדיש. התזונה בטח לא הייתה משהו מדהים בהתחשב בזמן ובמקום. אחר כך בגלל שגוסטאב שוורצנגר אסר עליו לבקר בחדר כושר הוא בנה במרטף שלהם מכון עם ציוד מאולתר. בצבא הוא היה נהג טנק והתאמן במכון הכח המאולתר של הצבא. הוא עשה מה שהוא יכול.
אני לא מבין אנשים - למה בדיוק זה שאין תזונאי צמוד אומר שהתזונה חרא? כל בן אדם שמבין בתחוםברמה בינונית לפחות יהוא בעל אמצעים להרכבת תכנית תזונה טובה. ומה זה לעזאזל משנה אם מתאמנים במכון עם מוט חדש של אלייקו או במרטף עם מוט ישן של ויידר קנוי במגה ספורט? אם השרירים מקבלים את העומס והאוכל שהוא צריך - יש התקדמות. ומעבר לתנאים "נוחים" יותר לא ממש ישפר את המצב.

פעם מפתחי גוף היו קודם כל אנשים. אנשים שבילו, נסעו ליער עם מוט, פלטות, בשר ובירה (ארנולד ופראנקו במינכן), הלכו לאגם ת'אלרזיי להתאמן אימוני משקל גוף (קורט מרנול), לא הציבו שמו מסביב לעצמם את המסגרת הזאת של "רק ככה אפשר".

תראו איך חיו והתאמנו גימנסטים בבריה"מ, אתלטי כח ובודיבילדרים באירופה בשנות ה - 60 או למשל האתלטים של וינס ביץ' בשנות ה - 40. יודעים מה? תיקחו סטרונגמן מודרני כמו ג'סי מרונדה. תיקחו את זה ותשוו את זה לחיים של ג'יי קאטלר או רוני קולמן.

תחשבו על גאורג האקנשמידט, ארתור סקסון, מקס סיק, זיגמונד קליין וכו... תיזכרו בהם. אני אפילו לא צריך להסביר למה.