|
|
27-10-06, 13:24
|
#1 |
|
חבר פעיל
|
הרגשה מצוינת היא חלק בלתי נפרד מהתוכנית אימונים, אין מה לעשות.
כשאתה בונה תוכנית אימונים אתה צריך להתחשב בשלוש מצבים חשובים מאוד: המצב הפיזולוגי האופטימלי, המצב המעשי האופטימלי והמצב הפסיכולוגי האופטימלי. אני אתן לך דוגמא: אם אתה מתאמן בתוכנית מסויימת שמאפשרת לך לאמן כל שריר פעם ב 36 שעות, אז המצב האופטימלי הפיזיולוגי הוא שתאמן כל שריר אחת ל 36 שעות. אבל מעשית זה בלתי אפשרי להרבה מאוד אנשים, אין הרבה אנשים שיש להם זמן לאמן שריר פעם אחת בשש בערב ואז יומיים אחרי כן בשש בבוקר, במקרה כזה אפשר להתפשר על 48 שעות מנוחה בין אימון לאימון לכל שריר. עוד דוגמא היא שנניח אדם נמצא בשגרת אימונים כזו שהוא מאמן כל שריר אחת ל48 שעות, אבל הוא מרגיש כאילו הוא יכול בכל אימון לתת עוד כמה סטים טובים לכל שריר כדי להגיע למקסימום היכולת שלו ( הרי כל האימונים עם התדירות הגבוהה הם אימונים תת מקסימליים מבחינת היכולת) ובגלל זה הוא מרגיש ממש מבואס וחסר מוטיבציה לבוא להתאמן, הוא מרגיש כאילו הוא לא סיים את האימון והלך באצמע בלי בכלל לתת את מה שהוא יכול, אז גם במצב כזה תמליץ לו להמשיך בתוכנית הזו??? חייבים להתפשר איפשהו וצריך לאפשר לכל אדם להרגיש מצוין עם הדרך בה הוא מתאמן. |
|
|
|
27-10-06, 13:46
|
#2 | |
|
מושעה
|
ציטוט:
ובאמת מתאמן שיבוא בלי חשק לאימון ולא יתן את מה שהוא צריך לתת לא יתקדם בזה אתה צודק בהחלט גם לי בהתחלה היה קשה לא לתת את המקסימום שלי באימונים האלה אבל אני מעדיף לראות התקדמות  |
|
|
|
|
|
27-10-06, 13:55
|
#3 | |
|
חבר פעיל
|
ציטוט:
מסכים איתך במאה אחוז שעדיף לראות התקדמות, ובכל זאת יש לי את העניין הזה שאני לא מרגיש טוב באימון בו אני לא נותן את כל כולי. בכל מקרה היה כיף לנהל איתך ויכוח רציני וטוב! ד"א אנטון אני גם מאוד אוהב אימוני כוח וגם לי יוצא מדי פעם לערבב בין אימוני כוח לאימונים לעליה במסה, ואף אחד פה לא מזלזל בפאוורליפטינג! אני אישית מעריך בהרבה ויותר נהנה לראות תחרות פאוורליפטינג מאש בודיבילדינג, אבל מה לעשות שבודיבילדרים יותר גדולים מפאוורליפטרים, אחרי הכל הגדילה היא המטרה העיקרית אצל כל בודיבילדר, בשונה מפאוורליפטר. |
|
|
|
|
תצוגה עם הדגמה
