high frequency training v.s ABCD

Amit · 23-06-07, 17:47

ציטוט:

פורסם במקור על ידי Eli

תקופת הזהב = תקופת הסטרואידים = לא תודה. אולי בכל זאת תקרא.

ועכשיו מה? (אני אשתדל לקרוא

)

ran_z · 23-06-07, 18:33

אלי הקפצת פוסט מ2005, נראה לי שברת את שיא ההקפצות של כל הזמנים

Eli · 23-06-07, 20:36

דברים שנכתבו ב-2005 עדיין רלוונטיים ב-2007.

הנה מספר נקודות על יתרונות אימון הגוף המלא:

ראשית, התגובה האנדוקרינית. לפי מדע הספורט המודרני, ככל שמשתמשים ביותר מסת שריר באימון, כך גדלה התגובה האנדוקרינית; במילים אחרות, הגוף ישחרר יותר הורמונים כתגובה לאימון. התוכניות הישנות אימנו את כל קבוצות השרירים בכל אימון; זה הרבה מסת שריר. שקלו את פרץ ה-hGH והטסטוסטרון שישלח לזרום בגוף אחרי אימון שכולל סקוואטים כבדים, דדליפטים, לחיצות בעמידה, חתירות בהטיה, לחיצות חזה וכו'. ושקלו את האפקטים בוני השריר ושורפי השומן של כל ה-hGH והטסט הזורמים בחופשיות במערכת שלכם. עכשיו, נסו לדמיין כמה מועט יהיה פרץ ההורמונים אחרי אימון כתפיים לחיצות דאמבלים בישיבה (בעמידה לפחות מקבלים אימון רגליים כלשהו, מינימלי ככל שיהיה), הרמות קדימה ולצדדים ואולי כמה הרמות עם כבלים, לוודא שהשריר "הותקף מכל הכיוונים". אפקט האימון על המע' האנדוקרינית עשוי להסביר גם את משך האימון שהיה נפוץ עבור אימון גוף מלא: הרוטינות המקוצרות איפשרו למתאמן לסיים את האימון תוך 45-60 דקות, מה שמרב (מיקסם) hGH וטסט אך מזער את ההורמון הקטבולי קורטיזול. ייתכן שהאולד טיימרים לא הבינו לעומק מדוע הרוטינות המקוצרות היו כ"כ יותר יעילות ופרודוקטיביות מהמרתונים של שעתיים פלוס המקוריים, אבל הם ידעו מה עובד ודבקו בזה.

שנית, חוזק עצמות ומפרקים. שוב, מדע הספורט המודרני מספר לנו שעצמות הגוף מתחזקות בצורה הטובה ביותר כשהן נחשפות לעומסים כבדים. כאן נכנסים התרגילים הגדולים, מרובי המפרקים, כמו סקוואטים, דדליפטים, לחיצות בעמידה, הנפות אולימפיות וכו'. בלתי אפשרי להפעיל על השלד התנגדות משמעותית כשמשתמשים במה שנקרא תרגילים מבודדים.

אנו מגיעים לנושא של תפקודיות (functionality). התרגילים המבודדים, שהם המרכיב העיקרי של רוב רוטינות החלוקה (split routines, דהיינו abcd...) אינן פונקציונליות (מעבר אולי לאימון עם פציעה או שיקום). מתי היתה הפעם האחרונה שהיית צריך לשים משהו כבד על מדף מעל ראשך ובחרת להרים את זה בקצה ידך המושטת והמתוחה? בתקווה אף פעם. מה שכן סביר להניח שהיית עושה - מרים את זה לגובה המפשעה (Deadlift), איכשהו מעביר את זה לכתפיים, ולבסוף לוחץ את זה מעל הראש ומחליק את זה על המדף - תנועה שמזכירה בכללותה continental clean and press. אימוני גוף מלא מלמדים את קבוצות השרירים הרבות שבגופך לעבוד בצורה מאוחדת ואתלטית. הם גם מלמדים את שרירי הרגליים והליבה לייצב את פלג הגוף העליון מול התנגדות, מה שחשוב לא רק למרימים אלא גם בהרבה סוגי ספורט שמערבים מגע פיזי.

עריכה: גם אני הייתי ילד מכונות כשהתחלתי להתאמן. למזלי דיברתי עם כמה אנשים, הם הפנו אותי בכיוון הנכון, ואני כבר לא מתאמן כמו ליצן. הרגשתי שיש לי מה להוסיף לפוסט הזה ולכן הקפצתי אותו.

23-06-07, 18:33	#2
ran_z חבר פעיל תאריך הצטרפות: Jan 2006 צפה באלבומי התמונות של ran_z הודעות: 7,826	אלי הקפצת פוסט מ2005, נראה לי שברת את שיא ההקפצות של כל הזמנים __________________ מדריך חדר-כושר מוסמך, וינגייט. כשתבין...תגדל! לפניות, שאלות, בקשות, המלצות, תלונות - ליחצו כאן.

23-06-07, 20:36	#3
Eli חבר פעיל תאריך הצטרפות: Dec 2006 צפה באלבומי התמונות של Eli הודעות: 439	דברים שנכתבו ב-2005 עדיין רלוונטיים ב-2007. הנה מספר נקודות על יתרונות אימון הגוף המלא: ראשית, התגובה האנדוקרינית. לפי מדע הספורט המודרני, ככל שמשתמשים ביותר מסת שריר באימון, כך גדלה התגובה האנדוקרינית; במילים אחרות, הגוף ישחרר יותר הורמונים כתגובה לאימון. התוכניות הישנות אימנו את כל קבוצות השרירים בכל אימון; זה הרבה מסת שריר. שקלו את פרץ ה-hGH והטסטוסטרון שישלח לזרום בגוף אחרי אימון שכולל סקוואטים כבדים, דדליפטים, לחיצות בעמידה, חתירות בהטיה, לחיצות חזה וכו'. ושקלו את האפקטים בוני השריר ושורפי השומן של כל ה-hGH והטסט הזורמים בחופשיות במערכת שלכם. עכשיו, נסו לדמיין כמה מועט יהיה פרץ ההורמונים אחרי אימון כתפיים לחיצות דאמבלים בישיבה (בעמידה לפחות מקבלים אימון רגליים כלשהו, מינימלי ככל שיהיה), הרמות קדימה ולצדדים ואולי כמה הרמות עם כבלים, לוודא שהשריר "הותקף מכל הכיוונים". אפקט האימון על המע' האנדוקרינית עשוי להסביר גם את משך האימון שהיה נפוץ עבור אימון גוף מלא: הרוטינות המקוצרות איפשרו למתאמן לסיים את האימון תוך 45-60 דקות, מה שמרב (מיקסם) hGH וטסט אך מזער את ההורמון הקטבולי קורטיזול. ייתכן שהאולד טיימרים לא הבינו לעומק מדוע הרוטינות המקוצרות היו כ"כ יותר יעילות ופרודוקטיביות מהמרתונים של שעתיים פלוס המקוריים, אבל הם ידעו מה עובד ודבקו בזה. שנית, חוזק עצמות ומפרקים. שוב, מדע הספורט המודרני מספר לנו שעצמות הגוף מתחזקות בצורה הטובה ביותר כשהן נחשפות לעומסים כבדים. כאן נכנסים התרגילים הגדולים, מרובי המפרקים, כמו סקוואטים, דדליפטים, לחיצות בעמידה, הנפות אולימפיות וכו'. בלתי אפשרי להפעיל על השלד התנגדות משמעותית כשמשתמשים במה שנקרא תרגילים מבודדים. אנו מגיעים לנושא של תפקודיות (functionality). התרגילים המבודדים, שהם המרכיב העיקרי של רוב רוטינות החלוקה (split routines, דהיינו abcd...) אינן פונקציונליות (מעבר אולי לאימון עם פציעה או שיקום). מתי היתה הפעם האחרונה שהיית צריך לשים משהו כבד על מדף מעל ראשך ובחרת להרים את זה בקצה ידך המושטת והמתוחה? בתקווה אף פעם. מה שכן סביר להניח שהיית עושה - מרים את זה לגובה המפשעה (Deadlift), איכשהו מעביר את זה לכתפיים, ולבסוף לוחץ את זה מעל הראש ומחליק את זה על המדף - תנועה שמזכירה בכללותה continental clean and press. אימוני גוף מלא מלמדים את קבוצות השרירים הרבות שבגופך לעבוד בצורה מאוחדת ואתלטית. הם גם מלמדים את שרירי הרגליים והליבה לייצב את פלג הגוף העליון מול התנגדות, מה שחשוב לא רק למרימים אלא גם בהרבה סוגי ספורט שמערבים מגע פיזי. עריכה: גם אני הייתי ילד מכונות כשהתחלתי להתאמן. למזלי דיברתי עם כמה אנשים, הם הפנו אותי בכיוון הנכון, ואני כבר לא מתאמן כמו ליצן. הרגשתי שיש לי מה להוסיף לפוסט הזה ולכן הקפצתי אותו.