עזרה

[Antonator1]

פורסם במקור על ידי sandrik

הודעה ממש ממש חופרת

אתה יודע מה ההנאה הכי גדולה שלי בחיים??

ללכת עם חברות לים ולהוציא לכולם את העיניים.

ללכת עם אנשים למסיבה בבגדים חשופים, ושכולם יסתכלו בתדהמה.

זה החיים הטובים,
ןלא לשבת ולבלוס איזה צ'יפס.

יש לי חברה שמנה,
שרואה אותי סוחבת לעבודה גבינה לבנה...(ואצלינו בעבודה אפשר חופשי לאכל מה שבא לנו-מסעדת אווזי)

והיא אומרת לי:"איך את יכולה לא להנות מהאוכל שלך?"

ואני חושבת לעצמי...
שבזמן שהיא נהנת מהשווארמה שלה עם הלאפה,

אני נהנת מהמון יחס, תגובות טובות והרגשה פנימית מצויינת.

אז בשביל זה ..לא אכפת לי קצת "לסבול",
למרות שרב התפריט לא כזה נורא.

לחם קל? טעים.
טונה במים? התרגלתי, טעים.
חזה עוף?ממש טעים.
שייק? מוסיפים סוכר ענבים וזה גם טעים.
אגוזים? טעים.
קוטג'?התגלתי,טעים.

הכל טעים לי.

ואז כשפעם בשבועוע שבועיים אני אוכלת איזה שווקולד,אז הטעם שלו נהיה טוב יותר פי 10000 מהטעם המקורי.

לפי דעתי אני נהנת יותר מכולם.
זה החיים הטובים.

צודקת! מה גם שכל המזון הדפוק והמפתה זה לא משהו שקל לאכול בכמויות גדולות לאורך זמן בניגוד למה שנראה בהתחלה ועם כמה שהוא מפתה. בשבילי לפחות. לדעתי צ'יט מספק הרבה יותר הנאה כשהוא בא פעם בשבוע\שבועיים. ואמנם כאילו כן, לא תמיד נעים ללעוס מסטיק בלי סוכר או לאכול חזה עוף עם דיאט קולה בזמן שהחברה' טוחנים שטויות כאילו אין מחר, אבל מצד שני זה משהו מאד רגעי והסבל הזה, בניגוד לסיפוק שמקבלים מהתוצאות - זה עובר מאד מהר. טונה במים בכמויות זה סבל, אני מודה, אבל זה לא מתקרב לסבל של להסתכל על אנשים גדולים\חטובים\שנהים ביחד מהצד בעודך נראה כמו קונדום... אולי הגזמת קצת עם הבגדים החשופים חחח - למרות שגם בזה אני די תומך אבל בכללי את ממש צודקת. השבחים שקיבלתי במהלך ה"קריירה" הספורטיבית שלי החליפו לי כבר מזמן הספקת שווארמה ופיצה לכל החיים.