שאלה בקשר למנוחה

[הזברה]

סיכום יפה ,אבל תרשה לי להעביר קצת ביקורת, קצת לא דייקת פה בכמה דברים:

פורסם במקור על ידי ran_z

בכל התאים שיש לך בגוף אחי נמצא עוד מקור אנרגיה בצורה לא זמינה שחייב לעבור תהליך כדי להפוך לאנרגיה כימית זמינה, לתהליך הזנה קוראים קריאטין (Cr).
עד כאן ברור ? ) נמשיך,
לאחר שהATP מתפרק הוא מתפרק ל-ADP+P שנצמד בתהליך אנזימטי לפוספט שהשתחרר מפירוק הATP, עכשיו נוצרות לנו מולקולות של CP בתא שמספיקות לנו לבערך עוד 7 עד 10 שניות מאמץ.

משפט לא ברור,אם אתה מדבר על תהליך הכיווץ אז מה שקורה זה שהATP נקשרת דרך מבנה שנקרא גשר רוחב למיוזין ,האנזים ATPase מפרק אותה לתצמיד ADP+P כשהפוספט נקשר גם לגשר הרוחב מה שמחליש מאוד את הקשר עם הADP, ואז יש משיכה (זיקה) בין הADP לאזור מסויים באקטין. הפוספט משתחרר לגמרי כשהאקטין והADP נקשרים ואז בגלל שהאורך האידאלי של הקשר הכולל שנוצר בין האקטין למיוזין ארוך יותר מהמרחק בינהם, נוצרת באמת תנועה.
אם אתה מדבר על יצירת CP הקריאטין פוספט באמת נוצר בצורה לא מפתיעה מקריאטין מונוהידראט ופוספט שיכול להגיע לפי הבנתי גם מפרוק ATP, אבל המאגר שלו נמצא בדרך כלל צורה קבועה בשריר ,הוא לא נוצר בכמות גדולה לפני מאמץ ולוקח לו הרבה מאוד זמן להתחדש.

פורסם במקור על ידי ran_z

אז כאמור אחרי ה10 שניות נגמר לנו מקור הCP בשריר אז מי שמספק לנו את בלוני האנרגיה ATP זה פירוק מהיר של גלוקוז שנמצא בתא.
הקלוקוז מתפרק חלקית והתא מפיק ממנה שתי מולקולות ATP,
(ATP2 + חומצה פירווית) שהופכת לחומצת חלב במידה והמאמץ אצים,
קצב יצור חומצתץ החלב מהיר מקצב הסילוק שלה מהתא וזה מהלך שמוביל אחי להצטברות ברמה גובהה מאוד של חומצה, הרמה הגבוהה הזאת כפי שאמרתי בהודעה היותר קודמת פוגעת באנזים שנקרא PFK שתפקידו לפרק את הקלוקוז,
אז ברגע שהוא נפגע והגוף מפסיק לפרק גלוקוז, בעקבות כך אין יצירת אנרגיה ויש הפסקת פעילות,
בשלב זה אתה צריך להוריד את עצימות הפעילות כדי לאפשר לגוף לסלק את חומצות החלב מהתאים אל זרם הדם, הכבד, ולשרירים שפחות פעילים , שם החומצה תנוצל ליצירת אנרגיה ATP.

אוקיי ? נמשיך הלאה...אז בנתיים אמרנו שהחומצה יורדת והגוף מתחיל לאחר כ-3 דקות לנצל את החמצן השאוף, כלומר הגלוקוז נודד לאברוני הנשימה בגוף שם הוא פוגש בחמצן ומתחיל פירוק מרבי יסודי של כל הקשרים הכימיים של הגלוקוז, ובזכות זה נוצר לנו 36 מולקולות H2O + CO2 + ATP , התהליך הזה מספק אנרגיה לאורך זמן ובגלל זה אנחנו קוראים לו תהליך אירובי, סתומרת אחי יצירת אנרגיה בנוכחות חמצן וכמובן בהתמדה בפעילות ממושכת.

הגלוקוז לא בדיוק נכנס למיטוכונדריון(אברוני הנשימה\תחנות הכוח של התא לא בדיוק של הגוף) , שתי מולקולות החומצה הפירוביט שנוצרות בגליקוליזה האנארובית שתמיד באה לפני התהליך הארובי ,דווקא כן והן עובדות בתהליך שנקרא מעגל קרבס או מעגל חומצת הלימון שמייצר 2 ATP ואז בתהליך שנקרא שרשרת הנשימה שמייצר 32 ATP . במידה ומדובר בשומן אגב התחלת התהליך שונה וחומצות השומן הופכות לתוצר ביניים אחר בתהליך בשם אצטיל קו אנזים A שנוצר גם ממולקולות הפירובט . אגב במולקולת גלוקוז אחת יש 6פחמנים וחמצנים ו12 מימנים, תסביר לי איך בצורה הגיונית היא יכולה ליצור 36 מולקולות CO2 וH2O ?

אגב העניין של הפרק זמן של הארובי\אנארובי הוא לא לגמרי מדוייק,אותי לימדו מונח שקוראים לו גרעון חמצון שקצת משנה את העניין, שאל את המרצים שלך נראה אם זה עדיין רלוונטי היום.