שאלה בקשר למנוחה
 

בתוכניות של לייל מקדונלד הוא רושם שבטווח הנמוך לנוח משהו כמו 3 דקות ובטווח הגבוהה חזרות דקה וחצי.. מה ההגיון בזה?הרי אחרי סט בטווח גבוהה לוקח יותר זמן להתאושש לסט הבא

ההפך, בטווח גבוה אתה צריך לנוח פחות, כי אין כ"כ הרבה עומס על העצבים ואתה לא צריך למלא מאגרי Atp.

1)זה מוזר כי אני בדרך כלל שעובד בטווח גבוהה בסט הבא אני ניהיה חלש בהרבה ממה שהייתי מקודם לעומת זאת שאני עובד בטווח נמוך אני מסוגל להרים כמעט את אותו המשקל לאותו טווח חזרות
2)למה עד 10 חזרות כתוב לעבוד חזרה לפני כשל ובטווח של 10 ומעלה לעבוד 2 חזרות לפני כשל?

1)כי חזרות גבוהות משתמשות בגליקוגן, וגליקוגן לא מתמלא משמעותית בזמן בין הסטים. לעומת זאת טווחים נמוכים משתמשים במאגרי ATP וcP והATP נבנה מחדש בין הסטים.
2)אני חושב שזה כי למשל אתה עובד בRM5 ועושה 4 חזרות? אז זה 75% מהחזרות שאתה יכול, לעומת זאת נניח אתה עובד RM15, ותעשה 14 חזרות, זה יהיה 93% מהחזרות שאתה יכול. אם תעשה רק 13 (2 לפני כשל) זה יהיה 86%-לא קשה כמו ה93%.

אורי, אני גם כמוך, מתעייף הרבה יותר מעבודה בטווח חזרות גבוה, וכמובן שזה תלוי גם בתרגיל (לא אמרתי את זה היום? נראה לי יש לי דז'ה וו...).

אני חושב שהסיבה שזמן המנוחה מתקצר ככל שטווח החזרות עולה, זה בין היתר כדי לשפר את מרכיב הסיבולת בשריר. ככל שזמן המנוחות קצר יותר, אתה מכריח את הגוף להתמודד עם חומצות החלב ובנוסף אתה משפר את סיבולת הלב ריאה.

הבנתי אותך תודה רבה :wiggle: מה אתה אומר על בסדר המנוחות הבא?
3-6 חזרות=3 דקות מנוחה
7-10 חזרות=2.5 דקות מנוחה
11-15 חזרות=2 דקות מנוחה

אני לא רואה עם זה בעיה. אם אתה לא שם shit על סיבולת, אני לא רואה טעם לנוח פחות מ-1.5-2 דקות.
התרגילים היחידים שאני יכול לנוח מעט זמן יחסית (דקה - דקה וחצי), זה בנט אובר רו ותרגילים מבודדים (כפיפות/פשיטות מרפקים וכו').

מושלם.

לא נכון לחשוב ככה, כי זה לא בדיוק עובד כך,
אתה לא יכול להכריח את הגוף ע"י מנוחות קצרות "להתמודד" עם פינוי חומצות החלב.
כי הגוף ילך נגדך, ברגע שקצב בניית חומצות החלב גבוהה מקצב הסילוק שלה, מה שמוביל להצטברות גבוהה מאוד של חומצות החלב ואז האנזים (pfk) שתפקידו לפרק את הגלוקוז נפגע,
ברגע שהוא נפגע הגוף מפסיק לפרק גלוקוז ואז לא יווצר מחדש אנרגיה והגוף לא יוכל להמשיך עוד את רמת הפעילות הרצוייה, ואתה תיהיה חייב לתת לו מנוחה גבוהה יותר, או לרדת בעצימות הפעילות כדי לתת לחומצה לעבור אל זרם הדם, הכבד, ולשרירים שפחות פעילים, שם החומצה תנוצל כמקור אנרגיה מחודש ליצירת ATP.

אתה גם לא תשפר את סיבולת לב ריאה בצורה כזאת, מכיוון שע"מ לשפר את סיבולת לב הריאה אתה צריך להגיע למצב שהגוף משתמש בחמצן, וזה דורש לפחות 2-3 דק' של פעילות רצופה לשם התחלת תהליך זה, איך זה קורה?, לאחר 2-3 דק' פעילות רצופה ללא מנוחה הגלוקוז הולך למיטכונדריה (אברון הנשימה) שם נפגש עם חמצן ומתחיל להתפרק מיסודו של כל קשריו הכימיים ואז נוצרים לנו 36 מולקולות (H2O + CO2 + ATP) התהליך הזה זה כבר תהליך אירובי מובהק, וכמובן ללא חומצות.

רן.

אנ עידן, נעים מאוד.



















חסר לך שאתה מסיים את הקורס ושוכח את כל מה שלמדת כמו הרבה מאמנים אחרים. :flowers:

אין ספק שככל שהטווח חזרות יותר נמוך ככה צריך יותר מנוחה
האימוני חזה שלי אני עובד בטווח 6-7 חזרות אני חייב מנוחה של 2.5 3 דקות!

הא אתה עידן חחחח כמעט שכחתי :))) תאמין אם יש מישהו שחסר לי באייסיקיו זה אתה!
אני עד עכשיו לא מבסוט עליך שנטשת אותי שם :))


חס וחלילה , חלילה וחס, וואלה אני בדר"כ לא בחור כ"כ רציני, אבל אם יש משהו שאני כן לוקח ברצינות זה את הקורס בוינגייט, אני תמיד מקשיב חזק למרצים שואל שאלות משתדל ללמוד טוב לפני מבחן, אין לי שום כוונה לשכוח את החומר אחרי הקורס....
להיפך אם מישהו מצליח לסדר לי לעבוד בתור מאמן איפה שיש ימבה כוסיות...לדוגמת הולמס פלייס או משהו דומה....וואלק אני אורז תיק נותן נשיקה לאימא ואבא עושה מסיבה בסגנון מסיבת גיוס לחברים,,,ולא רוצה לראות את הפרצוף של באר 7 יותר, לפחות עד החגים.

בולט! הסבר מעולה!
אהבתי אהבתי אהבתי.

רן, שכחתי להגיב לך על העיקר. :1eye:

לא הבנתי מה הקשר בין הדברים. אתה דיברת פה על פירוק גלוקוז ועל אנרגיה במהלך האימון בכלליות. לא התיחסת להתמודדות של הגוף עם פינוי חומצות החלב. אני לא מצליח למצוא קשר בין התהליך הזה לבין תהליך יצירת האנרגיה שתארת פה.

גם לי העניין הזה היה נשמע תמוה בהתחלה. אחד המאמנים בפורום חדרי כושר בתפוז אמר לי את זה. לפני יומיים כאשר עברתי על המאמרים של T.nation, יצא לי להתקל בעניין הזה, כאשר כותב המאמר כתב את אותו הדבר בדיוק בזמן שהוא דן ביתרונות של מנוחה קצרה בין סטים.

בוא נעזוב שניה מונחים טכניים בצד. כשחזרתי לפני חודש לעבוד עם סקוואטים בטווחי חזרות גבוהים, הייתי מסיים סט כאילו רצתי מרתון. נשימות כבדות, דופק מואץ בטירוף וכו'. עכשיו אני עושה את אותו טווח חזרות עם משקלים יותר גבוהים ואני מרגיש הרבה יותר נוח מבחינת דופק ונשימה. אז איזה מרכיב שיפרתי? הרי שיפרתי איזשהו מרכיב שהביא לכך שהדופק וקצב הנשימה שלי ירדו בצורה ניכרת (נראה לי קוראים לזה אנאירובי אלקטי?). העניין הזה רלונטי גם באימוני אינטרוולים.

הלוואי והייתי יכול להחזיר את האייסיקיו. :sad:
יש לך מסנג'ר?
אם כן ובא לך לשלוח את הכתובת, שלח לי למייל. :-)

idan_nnnn@nana.co.il

אתה שיפרת בעיקר את סיבולת הלב-ריאה שלך, השיפור של הפקת האנרגיה דרך גליקוליזה אירובית הוא בשרירים עצמם ולא בריאות. הריאות והלב שלך מספקים יותר חמצן עכשיו, אז יש יותר גליקוליזה אירובית, זה הכל.

אבל כן התייחסתי להתמודדות הגוף עם פינוי חומצות החלב,:sad:
אבל בכל אופן בישבילך אני אחדד את דברי ואתן הסבר מפורט ומעט יותר מעמיק לגבי איך השריר מנצל מה, בזמן השניות הראשונות של תחילת הפעילות האנאירובית:jockey:

אוקייי נצא לדרך.:book:

בתחילת הפעילות (כ-2-3 שניות ראשונות לפעילות) אתה מקווץ את השרירים בזכות ניצול כל מאגרי האנרגיה שזמינים בשריר,
כל הATP שיש בשריר מתפרק ואתה "מוזנק".
בכל התאים שיש לך בגוף אחי נמצא עוד מקור אנרגיה בצורה לא זמינה שחייב לעבור תהליך כדי להפוך לאנרגיה כימית זמינה, לתהליך הזנה קוראים קריאטין (Cr).
עד כאן ברור ? :)) נמשיך,
לאחר שהATP מתפרק הוא מתפרק ל-ADP+P שנצמד בתהליך אנזימטי לפוספט שהשתחרר מפירוק הATP, עכשיו נוצרות לנו מולקולות של CP בתא שמספיקות לנו לבערך עוד 7 עד 10 שניות מאמץ.

אז כאמור אחרי ה10 שניות נגמר לנו מקור הCP בשריר אז מי שמספק לנו את בלוני האנרגיה ATP זה פירוק מהיר של גלוקוז שנמצא בתא.
הקלוקוז מתפרק חלקית והתא מפיק ממנה שתי מולקולות ATP,
(ATP2 + חומצה פירווית) שהופכת לחומצת חלב במידה והמאמץ אצים,
קצב יצור חומצתץ החלב מהיר מקצב הסילוק שלה מהתא וזה מהלך שמוביל אחי להצטברות ברמה גובהה מאוד של חומצה, הרמה הגבוהה הזאת כפי שאמרתי בהודעה היותר קודמת פוגעת באנזים שנקרא PFK שתפקידו לפרק את הקלוקוז,
אז ברגע שהוא נפגע והגוף מפסיק לפרק גלוקוז, בעקבות כך אין יצירת אנרגיה ויש הפסקת פעילות,
בשלב זה אתה צריך להוריד את עצימות הפעילות כדי לאפשר לגוף לסלק את חומצות החלב מהתאים אל זרם הדם, הכבד, ולשרירים שפחות פעילים , שם החומצה תנוצל ליצירת אנרגיה ATP.

אוקיי ? נמשיך הלאה...אז בנתיים אמרנו שהחומצה יורדת והגוף מתחיל לאחר כ-3 דקות לנצל את החמצן השאוף, כלומר הגלוקוז נודד לאברוני הנשימה בגוף שם הוא פוגש בחמצן ומתחיל פירוק מרבי יסודי של כל הקשרים הכימיים של הגלוקוז, ובזכות זה נוצר לנו 36 מולקולות H2O + CO2 + ATP , התהליך הזה מספק אנרגיה לאורך זמן ובגלל זה אנחנו קוראים לו תהליך אירובי, סתומרת אחי יצירת אנרגיה בנוכחות חמצן וכמובן בהתמדה בפעילות ממושכת.

אין קשר לזה שהתנשפת בכבדות ודופק מואץ לבין התהליך האירובי, זה קורה מסיבות אחרות:book:

אנאירובי אלקטי זה ללא חומצות חלב, כלומר כפי שאמרתי 2-3 שניות מתחילת הפעילות ההספקה של האנרגיה תגיע מכל המקורות הזמינים של התא, אין כאן שימוש בחמצן וכמובן גם אין חומצות חלב.
(3 שניות - ATP) , (עוד 7-10 שניות ADP+CP)


מסנג'ר גם מעולה אחי :)))) ,, אני עפתי לישון מחר אני מתחבר אליך, לילה טוב אח שלי היקר.

כן, זה מה שאמרתי בהתחלה. נראה לי רן התבלבל במונחים. הוא בטח התכוון לפעילות אירובית במובן של נשימה תאית ואני דיברתי סך הכל על ההסתגלות של הריאות לנצל יותר חמצן.

על זה דיברתי - סיבולת לב ריאה.

איזה הסבר רן! מזכיר את גל חחח

אל תחמיא לו יתר על המידה, הוא בטח העתיק מילה במילה מספר הלימוד :wiggle: