אתם לא מבינים שתגובה נוזפת ונוגדת דווקא מחמירה את הבעיה וגורמת לסלידה מכם בעבור החולה?
הוא רוצה עוד יותר את המטרה ואפילו ימשיך בה, זה חלק מהמחלה.
בניגוד לזה, תגובה סלחנית, אמפטית (עד כמה שאפשר) ומבינה תוביל את החולה להכרה במצבו ובחוסר
האונים שלו אל מול האוכל (אנורקסיה, בולמיה, אכילת יתר- כפייתית וגם הפרעות אכילה מאובחנות שלא מוגדרות
שמשלבות ומערבות סימנים והשלכות של כמה מהמחלות במקביל או לפי תקופות בחיי החולה). זה מה שיעזור.
ללכת נגדו, להיפך, הוא מרגיש (ובצדק) שלא מבינים אותו,
אבל אני מבין אותו..
נכון, זה לא פתרון, אבל אפשר להבין את המחלה הזו.. לא לתת לה יד, אבל כן להסביר בצורה יפה, נעימה וסלחנית.
|