|
פורסם במקור על ידי the kid
חלבון החלב, שמורכב מ-20% מי-גבינה (WHEY) ו-80% קזאין, הוכח כבעל השפעה אינסולינוגנית ("מייצרת" אינסולין) די חזקה, ולכן לאחר שתיית חלב בכמות גדולה יכולה לגרום לאחר כמה זמן לעלייה משמעותית בריכוז האינסולין בדם (אך לא הגלוקוז).
בכל מקרה, משך הפירוק של הקזאין, החלבון העיקר שבחלב, הוא ארוך מאוד, ותהליך הספיגה של חומצות האמינו לדם הוא איטי מאוד (נמשך שעות רבות), ולכן יעיל מאוד במניעת פירוק חלבונים ופרוטאוליזה (קטבוליזם). לעומת זאת, חלבון מי-גבינה נספג די מהר, ולאחר זמן קצר יחסית נפסג למחזור הדם וגורם ל-PEAK בריכוז חומצות האמינו החיוניות בדם.
חלב אכן עוזר לעלייה ברמות האינסולין בדם, וזאת בלי קשר ללקטוז שבו (תגובת חלב רגיל על ריכוז האינסולין בדם "שלאחר הארוחה" דומה מאוד לתגובה שנוצרת כתוצאה מצריכת חלב דל לקטוז), אך בכל זאת לא הייתי ממליץ על שתיית חלב, שכן מחקרים הראו שלאחר מאמץ פיזי ישנה פגיעה בתהליך העיכול ובמערכת הדאודנלית. בנוסף, חומצות האמינו יגיעו לרמה הרצויה בדם ויספקו שטף של חומצות אמינו לשרירי השלד לצורך אנאבוליזם ושיקום תאי השריר רק בשלב מאוחר יחסית, ואנו רוצים עלייה חדה של ריכוז הגלוקוז, חומצות האמינו, האינסולין, הלאוצין והפנילאלנין, ה-BCAA, וירידה ברמות הקורטיזול, ה-CPK והפגיעה גסטרו-אינטסטינלי (פגיעה דאודונלית כתוצאה ממאמץ ועלייה בריכוז החומצה הלקטית) - ולכן חלב פרה לא רצוי כל כך. עדיף חלבון מהיר, כגון מי-גבינה, ואוכל קל יותר לתהליך העיכול. חלב פרה לאחר מאמץ מאוד גופני, בקרב אנשים מסויימים, יכול לגרום לקשיים במערכת הגסטרו-אינטסטינלי (עיכול) ואף לכאבי בטן עזים (ולעיתים גם שלשולים, גזים ובחילה שמלווה בהרגשה רעה).
|