אני רציני, התחלקתם על השכל. כן, אני מסכים שזה לא טוב שבן אדם ומשפחתו מתים - הייתי מעדיף שהם היו נשארים חיים ונהנים.
אבל אתם הגזמתם לגמרי. איך לעזאזל יש לכם דמעות בעיניים? קרוב שלכם חס וחלילה מת?! אולי גם תפסלו פסל לכבודו? אני באמת הייתי רוצה להגיד שאני משתתף בצער הקרובים אליו אבל אני פשוט לא מרגיש כלום. הספורטאי האהוב עליי, ג'ון פאל סיגמרסון - מת לפני יותר מ - 14 שנה. אני פשוט מעריץ את הבן אדם הזה, אבל רציני, אני לא עצוב, לא מרגיש שום מחסור או געגוע. כמובן שהייתי שמח לראות אותו מתחרה גם שנים אחרי מותו אבל במישור הרגשי אני לא מרגיש כלום. כשסבא שלי מת - הרגשתי. היינו בעלי אותו בשר ודם וחווינו הרבה חוויות ביחד. הבן אדם מת. מליונים באפריקה ובכל העולם מתים. ורמת ההיכרות האישית שלכם איתם היא בערך כמו עם כריס הזה. אז תסבירו לי - למה? איך?
ותסבירו לי עוד דבר אחד - איך בדיוק הוא ספורטאי דגול?
בכל מקרה - אם עצוב לכם, אני משתתף בצערכם. זה לא טוב כשבן אדם מת - אני פשוט לא מבין איך אתם מצליחים להתרגש כל כך כשבן אדם זר לחלוטין מת.
|