ועוד דבר אני אראה לכם את ההסבר הזה שמצאתי באינטרנט
סוכר כדי להגיע לתאים צריך להיות מפורק לחד סוכר, גלוקוז או פרוקטוז. דקסטרוז (סוכר ענבים) הוא דו סוכר שמורכב ממולקולת גלוקוז ומולקולת פרוקטוז. גם לקטוז (סוכר חלב) הוא דו סוכר, לעומת עמילן וגלוטן שהם רב סוכרים, שרשראות מאוד ארוכות של חד סוכרים שקשורים בניהם בקשרים כימיים.
ככה; צריכה של 50 גרם סוכר ענבים עם השייק חלבון מצריכות תגובה מיידית של הגוף להכניס את כל הסוכר הזה לתאים ממחזור הדם. פעולה זו דורשת מאמץ גדול מאוד של הלבלב לייצר ולשחרר כמות כזאת של אינסולין לדם, שיכניס את הסוכר לתאים. לתאי הלבלב יש אורך חיים מסוים, יש x כמות אינסולין שהגוף יכול לייצר במהלך החיים שלו. ברגע שאתה נותן לו מטלות כמו 50 גרם סוכר ענבים בבום, אתה מתחיל את השחיקה שלו ולא הרבה זמן יעבור עד שהוא לא יצליח לעמוד בקצב, ויהיו לך בעיות בהפרשת אינסולין, ותצטרך זריקות אינסולין כדי לשמור על סוכר תקין בדם. נשמע מוכר? כן, זה סוכרת.
למה זה לא קורה במאכלים נורמליים? תפו"א, לחם, פירות וכו' מכילים רב סוכרים לרוב, ואם הם מכילים חד או דו סוכרים זה בכמויות קטנות מאוד, גרמים בודדים אם בכלל. כשרב סוכר מתפרק (כשאתה אוכל אורז, לחם, פירה, צ'יפס, מג'דרה, פסטה או כל פחמימה מורכבת) המולקולה הארוכה הזאת מתפרקת לאט לאט, ורק מעט מהמולקולה הופך לחד סוכר בכל פעם, ואין עומס על הלבלב לייצר אינסולין, כי צריך רק כמויות קטנות בכל פעם.
בקיצור, אל תקחו סוכר ענבים עם השייק, בטח לא כמות שגדולה מ15-20 גרם, ובטח שלא באופן יום יומי, אלא אם אתם חושבים שזריקות אינסולין זה מגניב.
אם זה נכון מה כדאי לעשות
|