|
אימונים תוכניות אימונים, ביצוע תרגילים, שיטות אימונים ועוד.. |
|
הגדרות אשכול | אפשרויות הצגת נושא |
07-03-06, 20:03 | #41 |
מנהל ראשי
|
יאללה תראה לנו מחקרים על CNS גולן
|
07-03-06, 20:04 | #42 |
חבר פעיל
|
מה זה CNS?
|
07-03-06, 20:09 | #43 | |
חבר פעיל
|
ציטוט:
|
|
07-03-06, 20:10 | #44 |
חבר פעיל
|
הבנתי תודה
|
10-03-06, 11:31 | #45 |
מנהל ראשי
|
"Recovery" can refer to several different things.
1) "Recovery" can refer to the structural repair process of fixing the microtrauma. The damaged proteins can takes several days to be repaired and all evidence of damage removed. Even at the end of seven days after significant muscle damage from eccentric muscle actions, you may still see some small fibers regenerating. 2) Strength - this can be acute recovery as in the necessary time to rest between sets. Or it can mean the days that it usually takes to regain baseline strength after muscle damaging exercise. So the trick is to have the CNS "recover" just in time to hit the muscle again as the acute anabolic effects are wearing off. That way you can stay anabolic more of the time. Training once every 7 days will still allow you to grow, it just takes longer for the gains to accumulate. Training more frequently is more efficient if your goal is just to get bigger.
__________________
תוספי תזונה אבקת חלבון ישראלבודי תוספי תזונה לספורטאים במחירים הזולים ביותר בישראל. תוספי תזונה במשלוח מהיר לבית הלקוח סינטרקס סיינטרקס אבקת חלבון |
10-03-06, 17:45 | #46 |
צוות ישראלבודי
תאריך הצטרפות: Oct 2005
הודעות: 3,422
גיל:: splitting hairs & jerking off
עוסק ב:: Making the world a better place
|
נראה לי שהיה קצת בילבול בכל הנושא של הCNS.
אני אתחיל בלומר שאין שום דבר רע בהגעה לכשל, יש מקרים שנגיע לכשל בתקופות מקסימליות באימונים, על מינת להגיע לPEAK מסויים של עייפות (Fatigue) של הגוף, המלווה בתקופה של הורדת לחץ והחלמה מהאימונים (Loading and deloading). זו תאוריה מאוד מחוזקת מדעית ומאושרת על ידי מאמנים רבים בעולם, כמאוד תורמת להתקדמות. כשל פה ושם.. גם לא יזיק יותר מדי, ולפעמים יכול לשמש כמדד אמין לעצימות באימונים. הבעיה בהגעה לכשל היא, עצם כך שאנו בקושי מאמנים את השריר ועוברים ליותר לאימון עצבי ("training on a nerve). כלומר, אותה חזרה אחרונה שמתבצעת באיטיות וקושי רב, לא תפיק נזקים מטבולים ומבניים ברמה שתניב יותר גדילה\התחזקות. מה שכן, הקושי הרב נובע מהתאמצות של מערכת העצבים, מה שיוביל להתאוששות יותר ארוכה של הCNS. לפי כך, כשל המבוצע בתור *שיטת עבודה* (כאן הייתה הטעות) בתדירות של פעמיים ומעלה בשבוע, הוא לא מומלץ (ולא מבוצע על ידי המאמנים הבכירים בעולם). צריך לזכור שעייפות גופנית זה דבר שנבנה לאורך זמן, ברוב המקרים אנו לא נגיע לחוסר התאוששות משבוע של אימונים לכשל. מידת יכולתנו להתמודד עם התופעה היא אינדיוידואלית, וכמובן שחלקנו "יתחמקו" מעבודה לכשל יותר מאחרים. צריך להבין גם שאותו סט שבוצע לכשל, גזל מאתנו גירוי שרירי, כלומר שיכולנו לבצע עוד סט על חשבון ההתאוששות של מהכשל ולגרות יותר את השריר. גל. |
12-09-06, 23:20 | #47 |
חבר פעיל
|
וואי איזה אחלה של נעוץ
|
13-09-06, 18:32 | #48 |
חבר פעיל
|
אתה יכול להפסיק לכתוב את זה בכל נעוץ שאתה רואה ?
__________________
בשבילי זה הבית בשבילם זה עוד קו על מפה |
23-09-06, 02:02 | #49 | |
חבר פעיל
|
ציטוט:
יש לי כמה שאלות לגל ולמי שמבין בזה: 1. לגבי סיבי II-C, האם יש להם איזו תכלית ידועה? האם הם פועלים כמו סיבי II-B? 2. לגבי היפרפלזיה, האם כל סוגי הסיבי מסוגלים לעשות היפרפלזיה? ומה בכלל ההשפעות שלה מבחינה מעשית? |
|
07-10-06, 13:23 | #50 | ||
חבר פעיל
|
ציטוט:
ציטוט:
שיטת האימון שאמורה לעודד היפרטרופיה סרקופלסמית היא נפח אימון גבוה (הרבה סטים), כאשר מספר החזרות בינוני-גבוה בכל סט, והמנוחות בין סט לסט קצרות, כדי להבטיח שימוש נרחב במאגרי הגליקוגן בשרירים הפועלים. הסיבה לכישלון בסט, היא אי-יכולת לייצר מספיק ATP הדרוש כדי לכווץ כמות מספקת של סיבי שריר על מנת להשלים עוד חזרה. כאשר נבצע סטים עם מספר יחסית גבוה של חזרות, נרגיש במהלך הסט "בעירה" בשרירים הפועלים. "בעירה" זו תלך ותתגבר מחזרה לחזרה, ובשלב מסויים תגיע תשישות זמנית ולא נוכל להשלים עוד חזרה. ה"בעירה" שאנו מרגישים בשריר מקורה בהצטברות חומצת חלב, שהיא תוצר לוואי של תהליך הגליקוליזה האנאירובית (הפיכה של גלוקוז בדם וגליקוגן בשריר ל-ATP). כאשר חומצת החלב מצטברת, תהליך הגליקוליזה מואט (משוב שלילי, למי שזה אומר לו משהו...) ובסופו של דבר הגוף לא מצליח לייצר מספיק ATP כדי לכווץ מספר גדול מספיק של סיבי שריר והכישלון מגיע. כלומר, הסיבה לכישלון היא הצטברות זמנית של חומצת חלב במהלך ביצוע הסט, ולא כילוי מאגרי הגליקוגן. לכן, אם נרצה לאותת לגוף שמאגרי הגליקוגן שהוא מאחסן בשרירים אינם מספיקים, נרצה לבצע מספר גדול של סטים כאלה (מספר חזרות בינוני-גבוה ומנוחות קצרות) כדי "לרוקן" את מאגרי הגליקוגן ככל שנוכל. קצב הביצוע המומלץ הוא איטי: 2 שניות בשלב הקונצנטרי ("עליה"), שהייה של שניה בשיא הכיווץ (בתרגילי isolation בעיקר...), ו-4 שניות בשלב האקצנטרי ("ירידה"). אגב, Brian Haycock עצמו (הוגה שיטת HST) אינו מסכים עם הדעה המקובלת ששני סוגי ההיפרטרופיה הנ"ל קיימים. מבחינתו יש צורה אחת של היפרטרופיה, שמשלבת את שני האלמנטים באותו יחס תמיד. כך לפחות הבנתי, אבל יכול להיות שאני טועה. |
||