היפרטרופיה מיופיברילית וסרקומפלזמית

[OMRI-TURBO]

יאללה תראה לנו מחקרים על CNS גולן

[NIRAN]

מה זה CNS?

[-Bk]

פורסם במקור על ידי NIRAN

מה זה CNS?

central nervous system מערכת העצבים

[NIRAN]

הבנתי תודה

[גולן]

"Recovery" can refer to several different things.

1) "Recovery" can refer to the structural repair process of fixing the microtrauma. The damaged proteins can takes several days to be repaired and all evidence of damage removed. Even at the end of seven days after significant muscle damage from eccentric muscle actions, you may still see some small fibers regenerating.

2) Strength - this can be acute recovery as in the necessary time to rest between sets. Or it can mean the days that it usually takes to regain baseline strength after muscle damaging exercise.

So the trick is to have the CNS "recover" just in time to hit the muscle again as the acute anabolic effects are wearing off. That way you can stay anabolic more of the time. Training once every 7 days will still allow you to grow, it just takes longer for the gains to accumulate. Training more frequently is more efficient if your goal is just to get bigger.

[gal.T]

נראה לי שהיה קצת בילבול בכל הנושא של הCNS.

אני אתחיל בלומר שאין שום דבר רע בהגעה לכשל, יש מקרים שנגיע לכשל בתקופות מקסימליות באימונים, על מינת להגיע לPEAK מסויים של עייפות (Fatigue) של הגוף, המלווה בתקופה של הורדת לחץ והחלמה מהאימונים (Loading and deloading). זו תאוריה מאוד מחוזקת מדעית ומאושרת על ידי מאמנים רבים בעולם, כמאוד תורמת להתקדמות.

כשל פה ושם.. גם לא יזיק יותר מדי, ולפעמים יכול לשמש כמדד אמין לעצימות באימונים.

הבעיה בהגעה לכשל היא, עצם כך שאנו בקושי מאמנים את השריר ועוברים ליותר לאימון עצבי ("training on a nerve). כלומר, אותה חזרה אחרונה שמתבצעת באיטיות וקושי רב, לא תפיק נזקים מטבולים ומבניים ברמה שתניב יותר גדילה\התחזקות. מה שכן, הקושי הרב נובע מהתאמצות של מערכת העצבים, מה שיוביל להתאוששות יותר ארוכה של הCNS.
לפי כך, כשל המבוצע בתור *שיטת עבודה* (כאן הייתה הטעות) בתדירות של פעמיים ומעלה בשבוע, הוא לא מומלץ (ולא מבוצע על ידי המאמנים הבכירים בעולם).
צריך לזכור שעייפות גופנית זה דבר שנבנה לאורך זמן, ברוב המקרים אנו לא נגיע לחוסר התאוששות משבוע של אימונים לכשל. מידת יכולתנו להתמודד עם התופעה היא אינדיוידואלית, וכמובן שחלקנו "יתחמקו" מעבודה לכשל יותר מאחרים. צריך להבין גם שאותו סט שבוצע לכשל, גזל מאתנו גירוי שרירי, כלומר שיכולנו לבצע עוד סט על חשבון ההתאוששות של מהכשל ולגרות יותר את השריר.

גל.

[Ori-Silver]

וואי איזה אחלה של נעוץ

[PoweRule]

אתה יכול להפסיק לכתוב את זה בכל נעוץ שאתה רואה ?

[Takima]

פורסם במקור על ידי גולן

למעשה היפרפלזיה אצל אדם כביכול "טבעי" שלא נוטל כימיקלים ומתאמן באופן אינסטיבי מאוד לא תתרחש באופן קיצוני...דעתי היא שהיא אכן תתרחש מעט!
אצל מתאמנים ובעיקר פאוורליפטרים ( עקב עבודה אינטנסיבית מאוד על סיבי II-C ) אשר נוטלים כימיקלים והרבה, היפרפלזיה מתרחשת בתדירות גבוהה מאוד ( כך קראתי כמובן ) יש גם מספר מחקרים שבדקו זאת על ידי מבדק בין פאוורליפטרים טבעיים לכאלה על חומרים, מספר שנות האימון זהה, התוצאה הייתה מדהימה, אני לא מפרט יותר כי אני לא ממש זוכר וצריך לבצע חיפוש למצוא זאת אך בקצרה, היפרפלזיה אצל בני אדם ( אמנם על חומרים ) אכן מתרחשת ומתרחשת חזק!!

ואני חשבתי שהם עובדים בעיקר על II-B, במיוחד אותם פאורליפטרים שמתאמנים פעם בשבוע על כל הרמה.

יש לי כמה שאלות לגל ולמי שמבין בזה:

1. לגבי סיבי II-C, האם יש להם איזו תכלית ידועה? האם הם פועלים כמו סיבי II-B?

2. לגבי היפרפלזיה, האם כל סוגי הסיבי מסוגלים לעשות היפרפלזיה? ומה בכלל ההשפעות שלה מבחינה מעשית?

[HammerMan]

פורסם במקור על ידי קרמר

לאחרונה שמעתי דעות(שנתמכו ע"י מולי אפשטיין) שרוב המסה שאנו צוברים היא ציטופלסמה, גליקוגן ומומסים- היפרטרופיה סרקופלסמית, ואלו גורמים לעלייה בנפחו של התא, בעוד התחלקות הסרקומרים(היפרטרופיה מיופיברילית) פחות משפיעה על נפחו של תא השריר.
ונגיע לעיקר: מכיוון שנפח אימון גבוה מעודד היפרטרופיה סרקופלסמית, אז שיטות FBW אינן יעילות לפיתוח מסה
אני בעצמי מתאמן ב HST כבר מיולי, ובקרוב מתחיל 5*5, וראיתי יופי של תוצאות. אותו אדם שטען את זה מתכתב עם מולי אפשטיין בנושא ולומד בזמנו הפנוי פיזיוליוגיה מספרים אקדמאים, אבל הדעות ברשת דווקא הולכות לכיוון הFBW.
איזו דעה יותר קרובה למציאות?

פורסם במקור על ידי - Idan -

לפי מה שהבנתי, מה שיעודד גדילה סרקופלזמית, הוא טווח חזרות גבוה ולאו דווקא נפח אימון גבוה.
גדילה מיופיברילית - טווח חזרות נמוך יותר.

שיטת האימון שאמורה לעודד היפרטרופיה סרקופלסמית היא נפח אימון גבוה (הרבה סטים),
כאשר מספר החזרות בינוני-גבוה בכל סט, והמנוחות בין סט לסט קצרות, כדי להבטיח שימוש נרחב במאגרי הגליקוגן בשרירים הפועלים.

הסיבה לכישלון בסט, היא אי-יכולת לייצר מספיק ATP הדרוש כדי לכווץ כמות מספקת של סיבי שריר על מנת להשלים עוד חזרה.

כאשר נבצע סטים עם מספר יחסית גבוה של חזרות, נרגיש במהלך הסט "בעירה" בשרירים הפועלים.
"בעירה" זו תלך ותתגבר מחזרה לחזרה, ובשלב מסויים תגיע תשישות זמנית ולא נוכל להשלים עוד חזרה.
ה"בעירה" שאנו מרגישים בשריר מקורה בהצטברות חומצת חלב, שהיא תוצר לוואי של תהליך הגליקוליזה האנאירובית (הפיכה של גלוקוז בדם וגליקוגן בשריר ל-ATP).
כאשר חומצת החלב מצטברת, תהליך הגליקוליזה מואט (משוב שלילי, למי שזה אומר לו משהו...) ובסופו של דבר הגוף לא מצליח לייצר מספיק ATP כדי לכווץ מספר גדול מספיק של סיבי שריר והכישלון מגיע.

כלומר, הסיבה לכישלון היא הצטברות זמנית של חומצת חלב במהלך ביצוע הסט, ולא כילוי מאגרי הגליקוגן.
לכן, אם נרצה לאותת לגוף שמאגרי הגליקוגן שהוא מאחסן בשרירים אינם מספיקים, נרצה לבצע מספר גדול של סטים כאלה (מספר חזרות בינוני-גבוה ומנוחות קצרות) כדי "לרוקן" את מאגרי הגליקוגן ככל שנוכל.
קצב הביצוע המומלץ הוא איטי: 2 שניות בשלב הקונצנטרי ("עליה"), שהייה של שניה בשיא הכיווץ (בתרגילי isolation בעיקר...), ו-4 שניות בשלב האקצנטרי ("ירידה").

אגב, Brian Haycock עצמו (הוגה שיטת HST) אינו מסכים עם הדעה המקובלת ששני סוגי ההיפרטרופיה הנ"ל קיימים.
מבחינתו יש צורה אחת של היפרטרופיה, שמשלבת את שני האלמנטים באותו יחס תמיד.
כך לפחות הבנתי, אבל יכול להיות שאני טועה.