אני שונא כש...

[Antonator1]

פורסם במקור על ידי Mikeo

כשמישהו מספר לך איזה משהו משעמם ודפוק בהתרגשות ובהרבה הסברים, ואתה מתוך נימוס לא קוטע אותו ועושה את עצמך מתעניין. ואח"כ אתה מתחיל לספר לאותו הבן אדם משהו מתחום שמעניין אותך, והוא קוטע אותך ואומר "טוב, טוב, זה לא מעניין."

כשאתה נשאר אחד-על אחד עם מישהו שהוא לא חבר שלך, ככה, מכירים קצת, אבל לא מתים אחד על השני. אז אתם מנסים להריץ כל נושא אפשרי לשיחה, כדי לא לשבת בשתיקה מביכה.

כשחברים שלך שהתגייסו לפני כמה חודשים מדברים על השירות שלהם במושגים וראשי תיבות צבאיים ואתה לא מבין על מה הם מדברים כי עדיין לא התגייסת.

בכלל, כשאתה פוגש חברים שלך מהבית ספר במסיבה והם מספרים בהתרגשות על החוויות שלהם בצבא, ואתה רק יושב ומקשיב כי עדיין אין לך מה לספר.


אין מה לעשות, יש חברים כאלה לכל אחד. אפילו לי יש 2-3 "חברים" שאני נזכר בקיומם רק כשאני צריך משהו. למשל הייה לי חבר לכיתה, בחור חכם אבל משעמם אחושילינג, אין לו תחומי התעניינות כמעט. אז הייתי מדבר איתו רק כשהייתי צריך חומר בלימודים או עזרה במחשב.

שני דברים:

תראה את הקטע של מירונוב שהבאתי.
תשים פנינת חכמה אחרת מפי - זה מסקרן.