דעתכם? - על תפריט חיטוב (4 ארוחות) שהתחלתי לנסות.

[אור]

פורסם במקור על ידי MosheB

כי במסה אתה לא יכול להכניס כל כך הרבה חלבון בארוחה אחת , זה גם לא נוח , אתה גם לא עד כדי כך רעב כדי להכניס כזו כמות של אוכל בארוחה אחת או אפילו 2 או אפילו 3
תחשוב אתה זקוק ל180 גרם חלבון ביום תחלק ל3 ארוחות יוצא 60 גרם חלבון ארוחה , זה נגיד 250 גרם חזה עוף מבושל (300 לא מבושל) , 350-500 גרם פסטרמה , 25 יוגורטים , 15 לבני ביצה
בגלל זה מחלקים , גם יותר נוח , וגם יש את היתרונות הבריאותים של הפרופיל שומנים בדם , נפילות סוכר , ושאר הירקות...
בחיטוב הפרמטרים הם אחרים כגון רעב , עניין פסיכולוגי

אחח משה, 180 גרם חלבון במאסה? מה אני שור? 250 גרם חזה עוף משה, הם בערך 60 גרם חלבון~, 350-500 גרם פסטרמה? הם בערך 40-50 גרם חלבון~? 25 יוגורטים? תגיד לי אתה דפוק? זה לבד 150 גרם חלבון, ו15 לבני ביצה הם 45 גרם חלבון בערך..

יודע מה אני לא אכנס פה לוויכוח, אני מאמין שיותר ארוחות = קצב חילוף חומרים גבוהה יותר, אולי אני טועה, אבל מבחינה הגיונית זה נראה נכון, תכניס יותר חומרי אנרגיה לגוף, משמע הגוף צריך לעבוד יותר בכדי לפרוק למולקולות כמו לחומצות אמינו, שומנים - לחומצות שומן, סוכרים - לחד-סוכרים, חומצות גרעין - לנוקלאוטידים , פירוק תרכובות אורגניות רבות מביא לשחרור אנרגיה,יותר פירוק, משמע יותר שחרור אנרגיה נכון?
עקרון הפעולה

את עקרון הפקת האנרגיה ביצורים החיים ניתן להשוות באופן כללי לעקרון בו פועלת סוללה חשמלית. בסוללה נוצר זרם חשמלי (צורה של אנרגיה) באמצעות הבדלים בנטייה של חומרים שונים למסור ולקבל אלקטרונים. בקוטב השלילי של הסוללה (האנודה) נמצא חומר הנוטה למסור אלקטרונים; בקוטב החיובי (הקתודה) - חומר הנוטה לקבל אלקטרונים. כשמחברים בין שני הקטבים חוט מתכת, מתאפשרת זרימת אלקטרונים מהאנודה לקתודה. זרימה זו היא הזרם החשמלי, וזוהי בעצם אנרגיה אותה ניתן לנצל - לשם הדלקת נורה חשמלית, למשל.
ביצורים חיים אמנם לא נוצר זרם חשמלי, אך קיים מעבר של אלקטרונים בין תרכובות שונות, ומעבר זה גורם להפקת אנרגיה. כל יצור חי זקוק, אם כך, לתרכובות התורמות (מוסרות) אלקטרונים (בדומה לאנודה בסוללה) ולתרכובות המקבלות אלקטרונים (בדומה לקתודה). קיים מגוון רב של תרכובות המשמשות את היצורים השונים. באדם ובבעלי החיים, למשל, המזון מספק את התרכובות מוסרות האלקטרונים (ובראשן - גלוקוז), ואילו החמצן אותו אנו נושמים הוא התרכובת שקולטת את האלקטרונים.
הסוללה מפיקה אנרגיה בצורת חשמל. צורה אחרת של הפקת אנרגיה - בעירה - מפיקה אנרגיה בצורת חום ואור. צורת האנרגיה המופקת ביצורים חיים, לעומת זאת, הינה אנרגיה כימית. זרימת האלקטרונים ביצור החי מביאה להיווצרות של תרכובת הנקראת ATP. תרכובת זו, בה משתמשים כל היצורים החיים, ללא יוצא מן הכלל, מכילה קשרים עתירי אנרגיה. היצור שומר את ה-ATP למשך זמן מה; לאחר מכן, כשהוא נזקק לאנרגיה לשם ביצוע תהליכים שונים, מתפרק ה-ATP. שבירת הקשרים הכימיים שלו מביא לשחרור אנרגיה, שאותה מסוגל התא לנצל.
הצורך במולקולה עתירת אנרגיה חיוני בביולוגיה. צורות האנרגיה שהוזכרו לעיל - חשמל, אור וחום - הן צורות של אנרגיה מיידית, המופקת ומנוצלת כמעט באותו הרגע. התא החי אינו מסוגל לאגור חשמל או חום ולהשתמש בהם מאוחר יותר; לפיכך נוצרה במרוצת הדורות מולקולת ה-ATP, אשר מכונה "מטבע האנרגיה של התא".
ביצורים הטרוטרופים (ראו להלן) ניתן לומר שמתבצעת "בעירה איטית" (או "שריפה איטית"). בעירה מוגדרת כתהליך כימי שבו תרכובת מגיבה עם חומר מחמצן, ובמהלכו משתחררת אנרגיה. בתאיהם של בעלי החיים, למשל, מגיבות אבני הבניין של המזון עם חמצן, והאנרגיה המשתחררת נאגרת ב-ATP (ואינה משתחררת בצורת אש, כמובן; לכן הבעירה היא "איטית"). זהו המקור לביטויים כדוגמת "שריפת שומנים" ו"שריפת קלוריות".

(ויקיפדיה)

ככה שיותר כשיש יותר אלקטרונים, יש יותר חשמל? המעבר מבוצע יותר פעמים, (הטמפ' של הגוף עולות) הגוף מפרק יותר, עסוק יותר בפירוק, והמטבוליזם כן מאיץ, אין סיכוי שאין השפעה על קצת ח"ח .