האנדוקרינולוגיה של גדילת שרירי השלד

[יותם טלר]

זה כבר זמן רב שרציתי ללמוד על מעט על האינטראקציה שבין ההורמונים לבין הרצפטורים האנדרוגניים ועל איך למעשה שרירים גדלים, אך לא מצאתי זמן, כוח או סיבה מספקת לעשות זאת.
אז החלטתי שאני צולל לתוך המאמר וזה יהיה התירוץ שלי

קטע זה נועד לתת רקע מכאני לדרך שבה גופנו מתקן את עצמו, נועד לפתוח את התיאבון, את התשוקה לרצות וללמוד עוד. בעקבותיו צפויים לבוא מאמרים נוספים על אנאבוליים ואנדרוגנים.

אגב, המאמר נכתב בעזרת "Anabolics 2006", באישור ואפילו פרגון של William Llewellyn, תהנו.
יותם.





האנדוקרינולוגיה של גדילת שרירי השלד


עלייה במסת השריר
השלב הראשון בדרך לתובנה האנאבולית חייב להיות הבנת המשמעות של גדילת מסת השריר. לעיתים תכופות מפושטת על ידי המונח "סינתזת חלבון", עלייה במסת השריר הינה למעשה תהליך מורכב ביותר הכולל הרבה יותר מאשר בנייה פשוטה של חלבון מחומצות אמינו. גדילת מסת השרירMuscle) Hypertrophy), המינוח המדעי המתוקן לדרך שבה בני אנוש בוגרים בונים שרירי שלד, למעשה דורשת היתוך של תאים חדשים (הנקראים תאי לווין, Satellite Cells) עם סיבי שריר קיימים. מאז התגלית של תאי הלוווין ב-1961, נעשו מחקרים רבים בנושא מנגנון גדילת מסת השריר.מדענים הבינו שבניגוד לתאי שריר רגילים, תאים אלו יכולים להיווצר מחדש במהלך החיים הבוגרים. מעבר לזאת, הם אינם מהווים יחידות אוטונומיות, אלא מספקות רכיבים דרושים לתיקון ובנייה מחודשת של תאי שריר פגועים. תאי לווין אלו בדרך כלל רדומים, ונחים להם בחריצים קטנים המצויים במשטח החיצוני של סיבי השריר, וממתינים שמשהו יצית את הפעלתם.


פציעה או טראומה יספקו את הגירוי הנדרש בכדי להפעיל תאי לווין. ברגע שהופעלו, הם יחלו להתחלק ולהתרבות, ולהפוך למיובלאסטים (Myoblast) – תאים שהינם תאים תורמים במהותם, המפרישים גנים מיוגניים (Myogenic). שלב זה גדילת מסת השריר נקרא פרוליפרציית תאי הלווין (התרבות מהירה של תאי הלווין). אז המיובלאסטים יותכו יחד עם סיבי שריר קיימים, כשהם תורמים את הגרעין האטומי שלהם. שלב זה בתהליך לרוב נקרא התמיינות (Differentiation). תאי שרירי השלד הם רב-גרעיניים, משמע בעלי גרעינים (אטומיים) רבים. הגדלת מספר הגרעינים מאפשרת לתא לווסת יותר ציטופלזמה, מה שמאפשר ייצור מוגבר של אקטין ומיוזין, שהם שני החלבונים העיקריים בפעולת כיווץ שרירי השלד. אלו גורמים להגדלת תא השריר ככלל ואת תכולתו החלבונית. כדרך המקרה, מספר הגרעינים ביחס לחתך האיזור המדובר עוזר בקביעת סוג הסיב של התא, לבן (FTF, סיב כיווץ מהיר, אירובי) או אדום (STF, סיב כיווץ איטי, אנאירובי). חשוב להדגיש, שאיננו מגדילים את מספר תאי השריר באמצעות היפרטרופיה. אנו מגדילים למעשה רק את גודל התא ותכולת החלבון, למרות שאנו נעזרים בתאי הלווין בכדי להשיג מטרה זו. ביכולתם של מיובלאסטים להינתך זה לזה וליצור סיבי שריר חדשים. זו נקראת היפרפלזיה שרירית, וזו למעשה משולה לכל דבר לגדילת רקמת שריר חדשה. למרות זאת, אין זה מנגנון גדילת מסת השריר המרכזי בחיים הבוגרים.




היפרטרופיית השריר וארבעת שלבי מחזור חייו של תא הלווין
בעת שלב ההפעלה (Activation), תאי לווין רדומים מגורים לכדי כניסה למחזור התאי. פרוליפרציה (ההתרבות המהירה) מסמלת את הווצרותם של מיובלאסטים חדשים (תאים תורמים פעילים). אותם מיובלאסטים יותכו עם סיבי שריר קיימים שניזוקו בעת שלב ההתמיינות (Differentiation). תהליך זה מאפשר סינתזת חלבון מוגברת והתרחבות גודלו של התא. שלב הרגיעה (Quiescence) מסמל את חזרת התאים למצב רדום, בו תאי הלווין שכעת כבר אינם פעילים ישובו לנוח על שכבתם החיצונית של הסיבים. מאמינים שהמיוסטאטין (Myostatin), מעכב ידוע של גדילת השריר, מהווה תפקיד מפתח בוויסות תהליך זה.



השרשרת האנאבולית
כעת, משנודע לנו מהי באמת משמעות המילה היפרטרופיה, בואו נבחן את הגירוי האנאבולי ו-וויסות מתמשך. המידע להלן הינו תקציר מסכם של שרשרת ההורמונים וגורמי הגדילה שהגישור בינהם הוא האחראי על גדילת השריר., מתחילתו של הנזק התאי בסיבים, ועד ההחלמה הסופית, התיקון, והגדילה עצמה. למען הסדר הטוב, בחרתי להציגם במה שאני מחשיב שלושת השלבים הלוגיים של הפעולה. אלו הם לא קביעות מבוססות ומעוגנות מדעית. בנוסף, נוכל להעמיק ולחקור כל אחד מן הרכיבים, שליחים, החלבונים הקושרים, והרצפטורים המעורבים בפעילות הביולוגית המורכבת והמדהימה זו. אני מאמין שהטקסט שנכלל כאן ימחיש את תהליך האנאבוליזם בשריר באופן מוחשי ביותר, ואם זאת, בלא עודף פרטים בלתי נחוצים. כל אחד משלבי המפתח המתוארים יכול להוות מושא מחקר והתעניינות לעובי הקורה אם תהיו מעוניינים בכך.

[יותם טלר]

גירוי (Trigger)
כולנו מבינים שאימוני התנגדות הם חיוניים לגדילת רקמת השריר. עד היום, שום גלולת "שב על התחת ותגדל ותתחטב" לא הומצאה. הסיבה היא שמספר שינויים הכרחיים לתהליך הגדילה מתרחשים מקומית ברקמת השריר בעת פעילות אינטנסיבית. בלא שינויים מוקדמים אלו, קשה עד בלתי אפשרי לגרות את הגדילה להתרחש. כך שלמטרותינו שלנו, אנו נתחיל כאן. אימון הוא גורם הגירוי בתהליך האנאבולי. ליתר דיוק, הנזק התאי המקומי שנגרם כתוצאה מאימון המשקולות הוא זה שישלח אותנו במורד הדרך לאנאבוליזם. הגוף יגיב בתיקון הנזק, ותוך התהליך ינסה להסתגל לנסיבות החדשות על ידי התחזקות. גדילת השריר תמיד תהיה תהליך מעגלי, בו יש לקחת צעד אחד אחורה (נזק תאי) בכדי שנוכל לקחת שני צעדים קדימה (יצירת סיבים חדשים).




שלב 2: הפעלת רקמה מקומית
שלב 2 מאופיין בהפרשה מוגברת של גורמי גדילה ורגישות רקמתית להורמונים אנאבוליים. לאלו שתהו מדוע סמים אנאבוליים לא ישפיעו כראוי בלא אימונים, ימצאו את תשובתם כאן. במילים פשוטות, שריריכם צריכים להיות "משופעלים" בכדי לקלוט את השפעותיהם של סמים אלו קודם. דרך אחת בה הגוף משיג מטרה זאת היא להגביר את צפיפותם של רצפטורים מסוימים באותם שרירים ספציפיים (סיבים למעשה) שיש להתחיל בהם תהליך תיקון. אלו כוללים, בין היתר, רצפטורי אנדרוגנים, IGF-1, MGF ואינסולין. נזק שרירי כתוצאה ממתיחה והתגובה לשלב הראשון של הנזק, שניהם גורמי מפתח בתהליך. וויסות צפיפותם של הרצפטורים הינו חשוב, משום שהוא מונע מההורמונים האנאבוליים מלגרום לגדילת רקמת השריר במקומות בו היא אינה נחוצה לגוף. אם כן, צפיפות הרצפטורים מהווה כוח מווסת שהינו רב עצמה על פעילותם הפרמקולוגית של הסטרואידים לא פחות מאשר המינון של אותם סמים עצמם.


כדי להכניס לפרספקטיבה, עלינו לזכור שישנם שני רכיבים שונים שיוצרים אינטראקציה עוד בטרם נשלח מסר כלשהו האומר לתא השריר להגביר גדילה.מצד אחד יש לנו הורמון או גורם גדילה, כגון טסטוסטרון, IGF-1, MGF או אינסולין, ומהצד השני יש לנו את הרצפטור התואם שלו. מתן אקסגוני (ממקור חיצוני) של סמים אנאבוליים מסייע ליצירת אות חזק יותר מצד האנאבולים וזיהוי טוב יותר מצד הרצפטורים, על ידי סיפוק כמות רבה יותר של הורמונים וגורמי גדילה המתפקדים כשליחים (מן הסתם) . ככל שיש יותר הורמונים וגורמי גדילה בקרבת התא, כך יהיו קשרים רבים יותר והפעלה טובה יותר של הרצפטורים יתרחשו. עם זאת, בל לנו מלשכוח, שנוכחות מוגברת של רצפטורים (במקום נוכחות מוגברת של הורמונים) יכולה אף היא לסייע להתרחשות התהליך. משמעות רצטפטורים רבים יותר, היא שההורמונים הקיימים ימצאו אותם מהר יותר. קשרים מהירים יותר משמעו שה"מסר" האנאבולי נשלח מהר יותר וברגע שהושלם – יוכל השליח האנאבולי להמשיך הלאה מהר יותר, ולמצוא רצפטורים נוספים לשלוח להם את מסר נוסף, בטרם יתפרק על ידי אנזימים. השורה התחתונה היא למעשה כמה אותות אנאבוליים ניתן לשלוח בפרק זמן קצוב, ושני צידי המשווה (ההורמונים והרצפטורים) משחקים תפקיד חשוב באותה מידה.


בעוד מצד אחד יש לנו רגישות רקמתית מוגברת להורמונים אנאבוליים וגורמי גדילה, בעת שלב הפעלת הרקמה המקומית חיונית לכשעצמה היא הפרשה מקומית מוגברת של הגורמים האנאבוליים עצמם. זה כולל UGF-1, MGF, FGF, HGF, TNF, IL-1, ו-IL-6. רכיבים אלו יופרשו, ויעבדו יחד על סיבי שריר קיימים שנפגעו ועל תאי הלווין, במעיין סימפוניה של אנאבוליזם שרירי, כאשר כל רכיב משחק תפקיד מכריע שהינו ייחודי רק לו. במקרים רבים, פעולתו של רכיב אחד תתמוך בפעולתו של רכיב אחר, בין אם על ידי הגברת הפרשתו שלו, או הרחקתם של חלבונים המגבילים את פעולתו, או תמיכה באיתותיו על ידי מנגנון קליטה משותף. מבט-על הסוקר את כל האינטראקציות הללו הינו בקנה מידה העולה עשרת מונים על היקפו של מאמר זה, ולמעשה אפילו לא מופה בשלמותו על ידי עולם המדע.




שלב 3: תיקון (Repair)
רקמת השריר המקומית שלכם מופעלת בשלבים 1 ו-2. בשלב 3, ההורמונים וגורמי הגדילה הולכים לעבוד במטרה לסיים את העבודה. מגדירים שלב זה כשלב של פעולה אנאבולית מתמשכת, פעולה המתרחשת בתיווך האפקט המשותף של הורמונים אנאבולים רבים וגורמי גדילה כגון אנדרוגנים, אינסולין, UGF-1, IGF-2, MGF, FGF, HGF, TNF, IL-1, ו-IL-6. זהו הזמן בו תיקון והיפרטרופיה מתרחשים הלכה למעשה בתוך השרירים, כאשר כל רכיב ממלא תפקיד מורכב בתהליך. אסור לשכוח, לעומת, שכל אשר הוביל אותנו לנקודה זו עד כה (הפעולות בשלבים 1 ו-2) עדיין הוא שקובע כמה חזקה תהיה תגובת הגדילה, על ידי התאמת צפיפות הרצפטורים ורמות הפרשת ההורמונים וגורמי הגדילה. במהלך השלב השלישי, גדילה ותיקון הרקמה יעברו תהליכים סופיים בסיועם של ההורמונים וגורמי הגדילה.



כורכים הכל יחדיו
אז זה, על רגל אחת, מה שמתרחש בגופנו מהרגע שאנו מרימים את המקולת בחדר הכושר, ועד לרגע בו אנו מתהדרים במסת שריר גדולה יותר. אם המתואר למעלה מבלבל אתכם, זה אינו בכדי. למעשה, כל התהליך של גדילת שרירי השלד מצליח לבלבל מדענים במשך עשרות שנים, וללא כל ספק ימשיך לעשות כן במשך עשרות שנים נוספות. ישנן עדיין תלאות רבות שניאלץ לעבור, בטרם נוכל להסביר את תהליך ההיפרטרופיה בבני אדם במלואו. אך כפי שניתן לראות, כבר עברנו כברת דרך ארוכה. בתקופתו של לארי סקוט, מדענים רק למדו לראשונה שאנו נעזרים בתאי לווין בכדי לבנות שריר. 40 שנה מאוחר יותר, זיהינו ואנו אף עורכים ניסויים בעשרות גורמי גדילה שאפילו את שמם לא ידעו אז. זו תקופה חדשה, ולמרות שאין בידנו את כל התשובות, אנו יודעים לשפר את הביצועים האנושיים בדרכים חדשות, רבות ומרגשות. אך אל תטעו באשר לכוונותיו של מאמר זה, מטרתו אינו לתת מפה שימושית לתהליך האנאבולי כולו.
מטרתו הינה פשוט לפקוח את עיניכם באשר למורכבותו האמיתית של האנאבוליזם..

[Bullet]

מאמר מעולה. אין רפרנס בספר? עדיף שתשים אותו פה.

[יותם טלר]

מאמר מעולה. אין רפרנס בספר? עדיף שתשים אותו פה.

הרפרנס הכללי הינו אסטרונומי ואינו רלוונטי למאמר הנ"ל, שהוא עצמו אינו מכיל הפניות.

[m0she]

מאמר יפה מאוד , ח"ח

[OMRI-TURBO]

מעניין מאוד, קיבלת מוניטין.

[יותם טלר]

תודה חברים, אני שמח לשמוע שאתם מפיקים תועלת.

עמרי, חשבתי שהמאמר עשוי לדבר אליך, לא יודע אפילו למה
אשמח לשמוע גם את דעתו של ארבל בנידון, במיוחד לאור העובדה שהפוסט שלו בנוגע לרצפטורים האנאבוליים\אנדרוגניים דרבן אותי מאד לכתיבה.

[shikoLM]

כל הכבוד על היוזמה, מאמר מעניין.

פורסם במקור על ידי Carnivore

ביכולתם של מיובלאסטים להינתך זה לזה וליצור סיבי שריר חדשים. זו נקראת היפרפלזיה שרירית, וזו למעשה משולה לכל דבר לגדילת רקמת שריר חדשה. למרות זאת, אין זה מנגנון גדילת מסת השריר המרכזי בחיים הבוגרים.

באיזה מקרים כן ניתן לצפות להיפרפלזיה? ועד כמה משמעותית היא תהיה?
אני זוכר שגולן הזכיר את הנושא בצורה חטופה בהקשר של פאוורליפטרים.

[arbel2]

פורסם במקור על ידי Carnivore

תודה חברים, אני שמח לשמוע שאתם מפיקים תועלת.

עמרי, חשבתי שהמאמר עשוי לדבר אליך, לא יודע אפילו למה
אשמח לשמוע גם את דעתו של ארבל בנידון, במיוחד לאור העובדה שהפוסט שלו בנוגע לרצפטורים האנאבוליים\אנדרוגניים דרבן אותי מאד לכתיבה.

אני אתעמק בנושא מחר בהתאם למצבי הבריאותי ,אני סובל קצת מכאבי ראש עצימים מאוד בימים האחרונים ( תוצר של עייפות מצטברת ככל הנראה ) ,ואני מקווה שמחר אני ארגיש טוב מספיק בשביל להיתעמק בפוסט שלך

מהריפרוף הזריז שעשיתי בוא אני מאוד מרוצה מאיכות החומר ,ומבסוט שיש מידע כזה בפורום VIP ,בשביל מאמרים כאלו הקמנו אותו.

[gal.T]

מיסטר, עבודה טובה.
בחרת מקור מאוד מעודכן לטעמי, נושא סבוך ומעורפל שעדיין למען האמת לא הצליחו להכנס לעובי קורתו (חסרים פה ושם כמה גורמים מקשרים), ותארת אותו בצורה עמוקה ולעניין. לא ציפיתי לזה אחי (;

רק דבר אחד,

פורסם במקור על ידי Carnivore

שלב 2 מאופיין בהפרשה מוגברת של גורמי גדילה ורגישות רקמתית להורמונים אנאבוליים. לאלו שתהו מדוע סמים אנאבוליים לא ישפיעו כראוי בלא אימונים, ימצאו את תשובתם כאן. במילים פשוטות, שריריכם צריכים להיות "משופעלים" בכדי לקלוט את השפעותיהם של סמים אלו קודם. דרך אחת בה הגוף משיג מטרה זאת היא להגביר את צפיפותם של רצפטורים מסוימים באותם שרירים ספציפיים (סיבים למעשה) שיש להתחיל בהם תהליך תיקון. אלו כוללים, בין היתר, רצפטורי אנדרוגנים, IGF-1, MGF ואינסולין

צריך להדגיש את המילה כראוי, שכן אנדרוגנים אכן יכולים לגרום לעלייה במסת הגוף הרזה ללא אימונים. יש מחקרים על בני אדם שתומכים בכך, אבל כמובן שזה ממש למידה מסויימת. זכור גם את השימוש הרפואי בחלקם, לשם מניעת אטרופיה אצל חולי סרטן (ופתולוגיות שונות של דילול מסת שריר) והעלאת משקל גופם.

[- Idan -]

עוד לא קראתי, רק נתקלתי במונח "תאי לווין" במאמר, אז אני כבר יודע שזה הולך להיות מעניין. מצפה לי הרבה קריאה השבוע.

כל הכבוד על ההשקעה יותם (וואי, כמה פעמים אמרתי את זה ברבע שעה האחרונה), reps for you.

[P-a-n-1-c]

ענק! תודה רבה

[Yoggie]

הועבר מפורום Vip לכלל גולשי הפורום. תהנו.

[Yoshi-Moto]

wow

לא הבנתי מאיפה זה צץ.

יוגי עשה טובה תערוך את ההודעה הראשית, תשנה גופן או משהו, מציק לקרוא את זה בעין.

[arbel2]

ננעץ לכלל גולשי הפורום
יותם עשה פה עבודת קודש.

[measi1985]

מאמר מעניין ומועיל מאוד,
כל הכבוד.

[xZiPeR]

מעולה !

[boris19]

תודה יותם

[Ja Rule]

תודה רבה!
זה המאמר שהכי אהבתי לקרוא, אשמח אם תכתוב עוד מאמרים.
אני אוהב את צורת הכתיבה שלך, היה תענוג לקרוא.