יפה גולן,
אני אגיב בינתיים רק למאמרון על ההבדלים בין סיבי השריר המופעלים.
מה שהוא מנסה בעצם לומר זה כך: העובדה הראשונה שידועה לכולנו היא שסיבי שריר מסוג II ("מהירים", או לבנים) הם בעלי ההיפרטרופיה וכוח הכי גדולים, בעוד שיבי שריר מסוג I ("איטיים", או אדומים) הם בעלי יכולת גדילה קטנה.
הגדילה המיופריבילרית העיקרית תתבצע בעבודה כבדה, כמו באימוניהם של הפאוורליפטרים המנסים לשמור על המשקל הכבד, ללא תשומת לב -משמעותית- לחזרות הגבוהות. סוג זה של אימונים יהיה דומיננטי בכיווצם של סיבי Type II, וכך יפיק הכי הרבה כוח, גדילה של אותם סיבים, ובכלל, גדילה מיופריבילרית.
אימונים המשלבים עבודה סמי-כבדה עד קלה, עם חזרות גבוהות ומנוחות קצרות, כמו אצל בודיבילדרים המחפשים את הפאמפ ואת השיפור הסרקופלזמי, לא יהנו מאותה גדילה מיופריבילרית וכוח עצום. אך אצל אותם האנשים, הגדילה גם כן תתרחש בסיבים האדומים ובשיפור מטבולי של המרכיבים הסרקופלזמיים של השריר שגם כן יוסיפו למראה הכללי.
בכלליות, אין כאן איזה שוני דומיננטי שצריך להתבצע למטרת מסת שריר גבוהה ואסטתית, או למטרת חוזק שרירי מירבי. ישנן תוכניות של פאוורליפטרים המשלבות חזרות גבוהות לטובתם, וישנן תכניות של בודיבילדרים המשלבות עבודה מאוד כבדה למטרת התחזקות וגדילה מיופריבילרית טהורה. בסופו של היום, מי שיראה יותר גדול ואסטתי זה מי שיאכל כמו שצריך, יתן דגש לשרירים חסרי פרופורציות, ישמור על השומן בגופו, ויקח את החומרים המתאימים.
בודיבילדר המתמקד יותר בכיוון ה8 חזרות ומעלה, יהיה בטווח פגיעה של 50% סיבים מסוג II ו50% סיבים מסוג I, וכך יפסיד הרבה כוח וגדילה פוטנציאלית שיכל היה להשיג בטווחים הנמוכים. לדוגמא, מי שראה את רוני קולמן בסרט שלו מבצע דדליפט בין 1-4 חזרות
גל
|