חשבתי אולי לעצמי, כדי לחסוך קצת עבודה בעתיד, אולי אני אמשיך קצת על תהליכי ההיפרטרופיה...
.
אז איפה היינו, אולי נחזור קצת אחורה ונפרט עוד...
אז ביצענו אימון התנגדות, נוצרו קרעים מקרוסקופיים בסרקומר (אקטין ומיוזין), פגענו גם כן בסרקולמה, כאשר בעקבותה משוחררים פקטורים של גדילה לתוך התא.
נחזור אל אותם פקטורים עוד מעט.
קצת על תהליכי הProtein Synthesis,
סינטזת חלבונים מתרחשת, כמו שאמרתי, בעקבות השליח "messenger RNA" (שליח בעל מידע מקודד של DNA לביצוע סינטזת חלבונים). אותו mRNA נשלח מתוך הnucles (גרעין\"המוח" של התא, אחראי על מידע גנטי, מוקף בציטופלסמה) ומגיע לרכיב האחרון שבעצם מבצע את הסנטוז של החלבון - Ribosome. בעצם אפשר לחשוב עליו כעל "מפעל" שמרכיב חלבונים מהוראות גנטיות, הוא למעשה מתרגם mRNA לשרשראות של פוליפפטידים (חלבונים). כמובן, כל זאת יקרה בשוטף, רק בהנחה שיש חומצות אמינו זמינות בדם.
סינטזת חלבונים -
http://www.accessexcellence.org/RC/VL/GG/p..._synthesis.html
הסבר קטן על אותם הפקטורים שמשוחררים בעקבות האימון ואיך הם מובילים לסינטזת החלבונים,
ללא הסבר על כיצד הם נוצרים מן הבלוטות האנדוקרניות למיניהן.
בקצרה, שלושת העיקריים הם; Testosteron, IGF-1, hGH.
IGF-1\פקטור גדילה דמוי אינסולין, וhGH.
כתוצאה מאותם קיוווצים עצימים במהלך האימון, משוחרר IGF-1 לתוך התא ונקשר לcalcium-activated enzymes שבעצם מתחילים את התהליך בRibosome. ד"א, אינסולין עובד עם הריבוזומים בצורה דומה, מכאן השם "פקטור גדילה דמוי אינסולין" (גם לאור הדמיון המבני בניהם), ולכן אינסולין נחוץ (אולם במידה קטנה) כדי לתקשר עם הריבוזומים ובעצם לתהליכי הגדילה שלנו. אז למי שחשב שלא צריך אינסולין כדי לבצע סינטזת חלבונים... שיחשוב שנית.
ככל הנראה, הורמון הגדילה גורם להפרשה של Insulin like growth factor על ידי התאים.
כאשר GHRH (פפטיד, Growth hormone realising protein) משתחרר מן ההיפוטלמוס הוא גורם להפרשה של הורמון הגדילה. כל זאת מתבצע במצבי צום, לחץ, אימונים, תזונה מסויימת וכו'..., כאשר הורמון הגדילה משפיע בצורה רצינית על המטבוליזם של החלבונים, IGF-1 (מגוון רחב של רקמות, לאו דווקא שרירי השלד), של שומן (סינטזת שומן באדיפוס) ושל פחמימות (שמירה על רמות גלוקוז תקינות).
Testosteron\טסטוסטרון.
נעקוף את כל תהליכי ההפרשה האנדרוגניים ונגיע בעצם לFree Testosteron. אותו טסטוסטרון חופשי (שלא נקשר לרכיבים אחרים) מטייל לו "בגאווה" בממברנה של התא, כאשר על התאים נמצאים, כמובן, רצפטורים אנדרוגניים (Androgen receptor) שלפי מספרם (Androgen receptors sensitivity) הסטסטוסטרון החופשי מועבר לתוך הNucleus (זוכרים ממקודם?...) והלאה מועבר הmRNA לRibosome ו... סינטזת חלבונים. לא דיברתי על הSatellite cells אשר נקשרים בעצם ליכולת של השריר לגדול מעבר לגודל הקודם שלו... בכל מקרה, טסטוסטרון גם כן מגדיל את רגישות התאים הלוויניים לIGF-1, אשר גורם להם להתרבות וכך מאפשר לפוטנציאל גדילה חדש.
מעניין ביותר.
עוד דבר, לאחר האימון ובזמנו, הרגישות של תאי השריר והרצפטורים האנדרוגניים לטסטוסרון, הורמון הגדילה וIGF-1 גדלה משמעותית.
כמובן, כדי שכל זה יתרחש, עלינו להקפיד על תזונה מתאימה. חשוב שבמהלך האימון ואחריו (הזמנים בהם הפקטורים נוצרים) יהיה לנו ריכוז מתאים של חומצות אמינו וגלוקוז בדם, שכן מצב של צום לא יהיה סימפטי עם התהליכים הללו. אלו הם הזמנים שעלינו לנצל את ההתפרצות ההורמונלית העצימה הזאת, שנמשכת לכמה שעות, על ידי אספקה של המרכיבים המתאימים.
BK - בRM נמוך, בעצם אותם קרעים לא מתרחשים, או מתרחשים ברמה נמוכה ביותר. תחשוב על זה, הגוף שלך בנוי להרים דברים כבדים פעם אחת, או פעמיים, אנו מבצעים זאת כל היום. השינוי כאן בוא שינוי עצבי, בעצם גדילה של הכוח תתרחש כאשר נבצע את אותן הרמות בתדירות גבוהה, על ידי גיוס יותר יחידות מוטוריות (יותר סיבי שריר) לפעולה עם הזמן. אנו מדברים כאן על השתפרות של מערכת העצבים.
גל