רן, שכחתי להגיב לך על העיקר.
ציטוט:
|
פורסם במקור על ידי ran_z
לא נכון לחשוב ככה, כי זה לא בדיוק עובד כך,
אתה לא יכול להכריח את הגוף ע"י מנוחות קצרות "להתמודד" עם פינוי חומצות החלב.
כי הגוף ילך נגדך, ברגע שקצב בניית חומצות החלב גבוהה מקצב הסילוק שלה, מה שמוביל להצטברות גבוהה מאוד של חומצות החלב ואז האנזים (pfk) שתפקידו לפרק את הגלוקוז נפגע,
ברגע שהוא נפגע הגוף מפסיק לפרק גלוקוז ואז לא יווצר מחדש אנרגיה והגוף לא יוכל להמשיך עוד את רמת הפעילות הרצוייה, ואתה תיהיה חייב לתת לו מנוחה גבוהה יותר, או לרדת בעצימות הפעילות כדי לתת לחומצה לעבור אל זרם הדם, הכבד, ולשרירים שפחות פעילים, שם החומצה תנוצל כמקור אנרגיה מחודש ליצירת ATP.
|
לא הבנתי מה הקשר בין הדברים. אתה דיברת פה על פירוק גלוקוז ועל אנרגיה במהלך האימון בכלליות. לא התיחסת להתמודדות של הגוף עם פינוי חומצות החלב. אני לא מצליח למצוא קשר בין התהליך הזה לבין תהליך יצירת האנרגיה שתארת פה.
גם לי העניין הזה היה נשמע תמוה בהתחלה. אחד המאמנים בפורום חדרי כושר בתפוז אמר לי את זה. לפני יומיים כאשר עברתי על המאמרים של T.nation, יצא לי להתקל בעניין הזה, כאשר כותב המאמר כתב את אותו הדבר בדיוק בזמן שהוא דן ביתרונות של מנוחה קצרה בין סטים.
ציטוט:
|
אתה גם לא תשפר את סיבולת לב ריאה בצורה כזאת, מכיוון שע"מ לשפר את סיבולת לב הריאה אתה צריך להגיע למצב שהגוף משתמש בחמצן, וזה דורש לפחות 2-3 דק' של פעילות רצופה לשם התחלת תהליך זה, איך זה קורה?, לאחר 2-3 דק' פעילות רצופה ללא מנוחה הגלוקוז הולך למיטכונדריה (אברון הנשימה) שם נפגש עם חמצן ומתחיל להתפרק מיסודו של כל קשריו הכימיים ואז נוצרים לנו 36 מולקולות (H2O + CO2 + ATP) התהליך הזה זה כבר תהליך אירובי מובהק, וכמובן ללא חומצות.
|
בוא נעזוב שניה מונחים טכניים בצד. כשחזרתי לפני חודש לעבוד עם סקוואטים בטווחי חזרות גבוהים, הייתי מסיים סט כאילו רצתי מרתון. נשימות כבדות, דופק מואץ בטירוף וכו'. עכשיו אני עושה את אותו טווח חזרות עם משקלים יותר גבוהים ואני מרגיש הרבה יותר נוח מבחינת דופק ונשימה. אז איזה מרכיב שיפרתי? הרי שיפרתי איזשהו מרכיב שהביא לכך שהדופק וקצב הנשימה שלי ירדו בצורה ניכרת (נראה לי קוראים לזה אנאירובי אלקטי?). העניין הזה רלונטי גם באימוני אינטרוולים.