ציטוט:
|
פורסם במקור על ידי - Idan -
ככל שזמן המנוחות קצר יותר, אתה מכריח את הגוף להתמודד עם חומצות החלב ובנוסף אתה משפר את סיבולת הלב ריאה.
|
לא נכון לחשוב ככה, כי זה לא בדיוק עובד כך,
אתה לא יכול להכריח את הגוף ע"י מנוחות קצרות "להתמודד" עם פינוי חומצות החלב.
כי הגוף ילך נגדך, ברגע שקצב בניית חומצות החלב גבוהה מקצב הסילוק שלה, מה שמוביל להצטברות גבוהה מאוד של חומצות החלב ואז האנזים (pfk) שתפקידו לפרק את הגלוקוז נפגע,
ברגע שהוא נפגע הגוף מפסיק לפרק גלוקוז ואז לא יווצר מחדש אנרגיה והגוף לא יוכל להמשיך עוד את רמת הפעילות הרצוייה, ואתה תיהיה חייב לתת לו מנוחה גבוהה יותר, או לרדת בעצימות הפעילות כדי לתת לחומצה לעבור אל זרם הדם, הכבד, ולשרירים שפחות פעילים, שם החומצה תנוצל כמקור אנרגיה מחודש ליצירת ATP.
אתה גם לא תשפר את סיבולת לב ריאה בצורה כזאת, מכיוון שע"מ לשפר את סיבולת לב הריאה אתה צריך להגיע למצב שהגוף משתמש בחמצן, וזה דורש לפחות 2-3 דק' של פעילות רצופה לשם התחלת תהליך זה, איך זה קורה?, לאחר 2-3 דק' פעילות רצופה ללא מנוחה הגלוקוז הולך למיטכונדריה (אברון הנשימה) שם נפגש עם חמצן ומתחיל להתפרק מיסודו של כל קשריו הכימיים ואז נוצרים לנו 36 מולקולות (H2O + CO2 + ATP) התהליך הזה זה כבר תהליך אירובי מובהק, וכמובן ללא חומצות.
רן.