יפה יואב, אחלה מחקרים.
ברצוני להגיב לכמה מהם ולמסקנות;
מחקר 1 הוא עוד מחקר שבוצע על אנשים בעודף משקל ותיסוף בCLA, שכן הם היחידים שמגיבים משום מה לחומצת השומן הזו בצורה כה יפה (בנוסף לידידינו המכרסמים). אני מניח שמניעת העלייה במשקל גם כן קשורה לאותו עניין, אך הירידות במשקל שנצפו במחקרים הן ב Visceral fat (שומן בטני שנמצא מעל האיברים ומתחת לשרירים, שנחשב לעתים כLBM) שאצל אותם אנשים שמנים מהווה בעייה בריאותית קשה עקב גודלו והשפעותיו השליליות בגוף. ולכן, לאותם אנשים בעודף משקל אני רואה את חומצת השומן הזו כברכה, בעוד שבקרב ספורטאים באחוזי שומן נמוכים יתרונותיו פוחתים. גם היתרונות הם ב'אובר-דוסינג' עצום ואיזומרים ספציפיים של החומצה (שני איזומרים|c9,t11 ו t10,c12 למשל| ולא ארבעה) , אך בהחלט ניתן לאכול מאכלים עשירים בחומצה הזו ולקבל עדיין את יתרונותיה על פרופיל השומנים בדם למשל (שזה מוזר בהתחשב בכך זו חומצת טראנס).
מחקר 3 על האשכוליות. זה די מעניין מפני שזה דבר שקיים כבר כמה שנים ואפילו יש דיאטות כאלו, של אשכוליות ואבטיחים. כמה דברים. אשכוליות לצד ארטישוק, אספרגוס, סלרי, שן הארי, מלפפון, ליקריש ולימון, מתפקדים כמשתנים טבעיים, ככה שירידות במשקל בחלק מהמחקרים יכולות להקשר לכך. דבר נוסף, פרוקטוז לפני ארוחה נוטה להפחית את צריכת המזון עקב מילוא מאגרי הגליקוגן (שאחראי על סיגנלים שונים של רעב\נוירוטרסמיטורים, בין היתר). ולגבי הכימייה כאן: רכיב הנקרא Naringenin הנמצא באשכוליות נראה מבצע חסימה של האנזים PI3K, בתאי השומן
בלבד, האחראי על נשאי GLUT4 תלויי האינסולין (1). כלומר, ביצוע חסינות לאינסולין בתאי השומן. ולפי המחקר החדש יש שיפור ברגישות לאינסולין, ככה שאני מניח שזה בשרירי השלד, וכך מתקבל אפקט מעניין של partitioning. ועוד מחקר מוזר שנובע מתחום הארומטרפיה דווקא, בדק את השפעת הניחוח והטעם של האשכוליות על הגוף (2). הוא מצא שאצל עכברים, ישנה הפעלה של מערכת העצבים הסימפטטית על תאי השומן הלבנים, כתגובה לטעם ולניחוח, מה שגרם לליפוליזה. אבל מה שהכי מעניין לדעתי באשכוליות זה היכולת שלהם להגביר את הזמינות של תרופות אוראליות במעברן בכבד (סטנוזולול, מתנדרסטנולון, אוקסימטלון, או אוקסנדרולון לעשירים מבניכם).
מחקר 5 לא מפתיע במיוחד. אני אומר את זה הרבה זמן, אינסולין נדרש בכמות מזערית על מינת לבצע סינטזת חלבונים, אפילו חלבונים לבדם מספיקים למטרה הזאת. וזה כך לגבי כל הגוף, אינסולין הוא אנטיקטבולי, ובעקיפין גורם לסיגנלים שונים (ASP למשל) הגורמים לתגובה אנאבולית. גלוקוז לא צריך אינסולין כדי להכנס לתאים, הוא עובר בדיפוזיה (אוסמוזה, השוואת ריכוזים), אך כאן אינסולין אכן מהווה תפקיד אנאבולי חשוב בכך שהוא מאיץ את התהליך הזה לרמה הרצויה לתפקוד הגוף (שלא נדמה לחולי סכרת). אך כאשר אנו לוקחים את הנושא לפרופורציות, אין צורך בכמויות פזיולוגיות גבוהות של אינסולין על מינת למקסם את תוצאות המאזן החנקתי, רק מינונים סופר-פזיולוגיים של ההורמון הזה ישנו כאן את המצב.
לגבי המחקר על גלוטמין, אני ממש נוטה לא להסכים כאן. גלוטמין טוב למטרה הזאת רק במצבים שהוא הופך לחומצה חיונית (כמו במחקר), כאשר לאדם רגיל הוא יכול לעזור בעקיפין למערכת החיסונית, לדלקות ועוד כמה דברים. בזמן צום, פעילות, דיאטה או כל דבר אחר, היעילות של תיסוף בגלוטמין היא אפסית, ומחקרים מראים שתיסוף במטבוליטים שלו (החומצות המסועפות - BCAA), או באנרגיה היותר זמינה שבגללה הגענו למצב הזה - גלוקוז, יניבו את התוצאות הרצויות. ואחרי הכל, הגעה למחסור בגלוטמין ולמצב שהוא מהווה חומצה חיונית הוא מצב נדיר, כפי שניתן לראות ב(3).
אם תוכל אני רוצה לראות את המחקר המלא שהשווה בין קזאין למי-גבינה (טיפ מס' 15), הוא נשמע מאוד תמוה ואני מניח שהוא חסר בקרה קלורית, או שיש שם בעיה עם אחד מהמשתנים.
שנה טובה דאמט,
גל
נ.ב, אתה משתמש בPubCrawler?
=====================
(1) Biochem Biophys Res Commun. 2003 May 30;305(2):229-34.
Naringenin inhibits phosphoinositide 3-kinase activity and glucose uptake in 3T3-L1 adipocytes
Harmon AW, Patel YM.
(2) Effect of olfactory stimulation with flavor of grapefruit oil and lemon oil on the activity of sympathetic branch in the white adipose tissue of the epididymis. Niijima A, Nagai K.
(3) Glutamine: commercially essential or conditionally essential? A critical appraisal of the human data1,2. Alan L Buchman1