1. לענף קוראים ביומכניקה ולא פיסיולוגיה ואנחנו מתבססים על מחקרים ולא על מה שסבתא שלנו אמרה לנו. תקרא את הדף של מקגיל מתחילת הנושא.
2. יש הרבה סוגים של עייפות ברמה התאית בשריר, כשהמתאמן לא מרים הרבה יחסית למשקל הגוף שלו מדובר בדרך כלל בהפעלה של מנגנוני הגנה שמונעים ממנו לגרום נזק. לדוגמא, מתאמן מתחיל מתקרב פחות למצב שבו כיווץ השריר יכול לגרום נזק פיסי לעצם או לגרום נזק שיפגע ברצועות הקולגן או הגידים(איזה אחד מהם כבר תלוי במהירות התנועה),כי מערכת העצבים גורמת לו להגיע לכשל מוקדם יותר בניגוד למתקדם שאצלו היא תעצור רגע לפני שרצפטור המתח במפרק מאותת לה שהגיד אוטוטו נקרע.
ככל שהרמה שלך עולה ואתה מרים יותר יחסית למסת השריר שלך אז הגוף משחרר את מנגנוני ההגנה הללו ואתה קרוב יותר להפצע. אתה גם תלוי יותר ברקמות המתות ופחות בסרקומרים ופסי הz כי לרוב לוקח להן יותר זמן להסתגל למאמץ ויש יותר סיכוי שהן ישארו מאחור כשהשריר יכול להרים משקלים גבוהים יותר.
זאת הסיבה שיש הבדל בין כשל במשקלים נמוכים לגבוהים.
|