צפיה בהודעה בודדת
ישן 30-08-08, 19:03   #26
ניגרי ענק
מנהל מקצועי - פיתוח גוף תחרותי
 
הסמל האישי שלניגרי ענק
 
תאריך הצטרפות: Oct 2005
הודעות: 8,664
כללי:: אביב עומר
גיל:: מר ישראל 2013 ibff, מקום 3 מר יוניברס 2015 ibff, מקום 5 לונדון פרו 2018 בקטגוריית משקל בינוני ifbb
עוסק ב:: כתב עיתונות. כמו סופרמן
ברירת מחדל

אני אתיחס עניינית.
יש דברים שטעונים תיקון, יש דברים שהציקו לי בתור מתחרה, יש הרבה מקום לשיפור - אך יחד עם זאת להגיד שאין הבדל בין נאבא לאי אף בי בי זו הסחפות פראית.
אל תשכח בבקשה שכל מי שיעמוד היום בלבו של מגרש הכדורסל השומם בהדר יוסף שלשל לקופת איגוד אי אף בי בי ו או אשר פריג' סכום של כ 600 שקל, בזמן שמתחרי נאבא לא שילמו אגורה עבור התחרות.
אנשים חטפו הבוקר צרחות, השפלות, והם יקבלו מנה דומה הערב.
לעומת זה שבנאבא התיחסו אלינו יפה ביום הלחוץ הזה, אלי אפילו הציע לצבוע לי את הטוסיק בעצמו (בתגובה אמרתי לו שאני מאוד אוהב אותו אבל לא עד כדי כך...), אף אחד לא קלל, לא ציעק, להיפך - חיבקו, לחצו ידיים, חיזקו אותנו.
גם אני רוצה שיקראו בשמם של מתחרים, אני מדבר על זה כבר שנים, לצערי בכל פעם מחדש זה לא קורה.
גם אני הייתי רוצה לראות פרסים, זה לא התאפשר השנה, זה חבל, אבל אני מאמין שההנהלה ניסתה ועשתה כמיטב יכולתה בקטע הזה.
לא הלך הפעם, אולי שנה הבאה.
כן הייתי מצפה לדרישה מאותו ספונסר קמצן לפרסים הגיוניים עבור הספורטאים.
הקטע עם המאסלג'יוס, עצוב לי מאוד לשמוע.
מאוד מאפיין את אותו ספונסר לצערי, מקווה שאלי ואמנון יקחו את זה לתשומת לבם בשנה הבאה: מי שכואב לו הלב על מתנה קצת יותר איכותית לאנשים שאכלו גיהנום, שילך קיבינימט עם הקמצנות שלו.
הוא לא ראוי להיות ספונסר של תחרות גדולה.
הייתי רוצה לראות שיפור בפאמפינג רום.
אני שוחחתי עם אמנון לגבי ההכרח לכל מתחרה להכניס ספוטר שיסייע בצביעה, לצערי הרב לא הלכו לקראתנו בקטע הזה.
אני חושב שחייבים למצוא פתרון לסיפור הזה, מבחינתי כל הצבע נזל לי, עם כל הסולידאריות של חברי המתחרים, זה לא היה קורא אם היתי יכול להכניס שותף.
בגדול, שוב, צריך לשפר, צריך להפיק לקחים, אבל כן יש לזכור שישנו רצון טוב, ישנה אוזן קשובה, והאיגוד סך הכל משתדל.
נקווה לתחרויות איכותיות יותר, להבא.
ברכות לזוכים, ושוב: חזרתי לפני זמן מה ממסיבת רווקים עם חברי ילדות.
אני חייב לציין שתחושת הביחד שהייתה לי עם המתחרים בקפיטריה ערב התחרות, לא דומה בכלום לתחושה שקיבלתי מול חברים שלי שגדלתי איתם, וזה עוד כשברקע יש פיצות משפחתיות (אחת אני השמדתי לבד כמובן, העשרה האחרים הסתפקו ב 2 מגשים נוספים ועוד הרגישו גברים).
עם המתחרים זה היה פשוט משהו אחר, קשה לי להסביר במילים, אבל כל כך הרגיש לי טבעי, בבית, בנוח.
הייתי גאה להיות חלק מכל זה, למרות האכזבה האישית מהתוצאה, וחלק מהעניין בספורט זה גם להפסיד לפעמים - לא בושה בכלל מבחינתי.
אגב מי שמתנדב להעלות לי כמה תמונות עכשיו (גלעד כבר לא בבית), שישאיר מייל ואני שולח כעת)
__________________
מי שלא עבר חיטוב לתחרות - לא יכול להבין באמת מה זה באדיבילדינג מקצועי


ההבדל בין ספורטאי מתחרה(בכל רמה) לבין חובבן(בכל רמה) זה כמו ההבדל בין עזה לתל אביב: אין מקום להשוות

כל עוד שלא עלית לבמה, לפחות פעם אחת, לא עשית דבר וחצי דבר בספורט הזה

אני מעריך כל מתאמן, אני מעריך יותר את מי שמתמיד ומתקדם, אני מעריך הכי הרבה את מי שמעז- ומתחרה



סגן מר ישראל עד 82 קילו 2011, מר הצפון 2005 סגן מר ישראל עד 75 קילו 2006 סגן מר ישראל עד 75 קילו 2010
ניגרי ענק מנותק   הגב עם ציטוט