אהה יפה אחלה שמצאת!
חתכתי לעצלנים את החלק המעניין:
"בדיקות הדם הראו רמות גבוהות של האנזים קריאטין פוספו-קינאז – Cpk, המשתחרר לזרם הדם לאחר פגיעה שרירית. בדיקות דם ושתן נוספות הראו כי הגברים סבלו מרמות שונות של פגיעה בתפקוד הכליה. הממצאים הובילו את הרופאים למסקנה כי כל הגברים סבלו מרבדומיוליזיס – הרס שרירים. "
מכאבי שרירים ועד דיאליזה
רבדומיוליזיס תוארה לראשונה בעולם הרפואה בשנת 1940 אצל נפגעים אנגלים במהלך מלחמת העולם השניה. אצל אלה נמצאו פגיעות שריר קשות שהביאו גם לפגיעה כלייתית. הרס השריר עלול להיגרם מסיבות רבות נוספות, אחת מהן היא גם פעילות גופנית מאומצת הגורמת לצריכת אנרגיה גבוהה מזו שהשריר יכול לספק.
בשלב זה, מתחיל להתפרק תא השריר, והתוצאה: שרשרת ארועים הרסניים בגוף: אשלגן משתחרר לזרם הדם ועלול לגרום להפרעות בקצב הלב, זרחן וגופרה משתחררים אף הם מתאי השריר וגורמים לעלייה בחומציות הדם, דרכי הכליה נסתמות בשל שחרור של החלבון מיוגלובין מתאי השריר, והפרעה בתפקודי קרישה.
התסמינים האופיינים להרס השריר הם תחילה כאבי שרירים עזים, ובהמשך חולשה כללית עד עילפון, נפיחות, שתן אדום או כהה המסמן פגיעה כלייתית, ולעתים גם אובדן הכרה. הטיפול ברבדומיוליזיס כולל עירוי נוזלים מסיבי לתוך הווריד, מנוחה מוחלטת ובמקרה של פגיעה כלייתית חמורה לעתים יש צורך בדיאליזה. "
|