לא מאמין לאן הסטתם את הדיון, זה היה אמור להיות אשכול על התחרות.
לגבי עניין ה"לאכול הרבה ולישון הרבה", ספר את זה למי שמתכונן לתחרות ואז במשך בין 4 ל 5 חודשים אתה לא אוכל שום דבר טעים, אתה תמיד רעב, ובימים האחרונים יש גם ריקון מים, עניין שאני יכול להעיד כי הוא אינו תענוג גדול במיוחד.
יש הבדל בין באדיבילדינג חובבן שמתאמן כדי לתפוס כוסיות או שזה באופנה לבין מי שמחוייב באמת, שחי את זה באמת, ששואף כל הזמן ליותר ויותר.
מי שמשתייך לאסכולה השנייה, עומד בהחלט עם כל אנשי הג'ודו וספורטאים אחרים, מבחינת רמת קושי ומאמץ.
בכל אופן אני רוכש כבוד אדיר לכל ספורטאי מצטיין באשר הוא, ולעומת זאת אני בז לכל הליצנים, העלובים, המתפנקים, והמוותרים לעצמם.
__________________
מי שלא עבר חיטוב לתחרות - לא יכול להבין באמת מה זה באדיבילדינג מקצועי
ההבדל בין ספורטאי מתחרה(בכל רמה) לבין חובבן(בכל רמה) זה כמו ההבדל בין עזה לתל אביב: אין מקום להשוות
כל עוד שלא עלית לבמה, לפחות פעם אחת, לא עשית דבר וחצי דבר בספורט הזה
אני מעריך כל מתאמן, אני מעריך יותר את מי שמתמיד ומתקדם, אני מעריך הכי הרבה את מי שמעז- ומתחרה
סגן מר ישראל עד 82 קילו 2011, מר הצפון 2005 סגן מר ישראל עד 75 קילו 2006 סגן מר ישראל עד 75 קילו 2010
|