קודם כל, תמיד יש הפקת אנרגיה משומן (במנוחה שומן הוא מקור השומן העיקרי). ככל שרמות הגליקוגן נמוכות יותר, יש יותר שימוש בשומן.
הסכנה מגיעה מזה שתמיד צריכים כמות מסויימת של גלוקוז בגוף - יש תאים שחייבים גלוקוז, למשל: כדוריות הדם האדומות. גם המח, למרות שהוא מקבל את רוב האנרגיה שלו במצבים כאלה מגופי קטון, עדיין דורש כמות מסויימת של גלוקוז. כל פעילות עצימה באופן עקרוני דורשת גלוקוז. הגוף יכול לייצר גלוקוז בעצמו ממספר מקומות, כאשר אחד מהם הוא חומצות אמינו. כך, יש פירוק חלבון על מנת לייצר גלוקוז (גם הסביבה ההורמונלית תומכת בפירוק חלבון). הצריכה המוגברת של חלבון בדיאטות כאלה אמורה למנוע פירוק של שריר בכך שיהיו מספיק חומצות אמינו שיגיעו מהתזונה.
|