שמעו, חשבתי וחשבתי....וקראתי את התגובות כאן גם.
והגעתי למסקנה שלא...אני לא חושב שיש עדיין איזשהו משהו שבגללו קמתי פעם בבוקר והייתי שמח שאני חי.
זה לא שאני לא מעריך....אני מעריך ואוהב את המשפחה שלי שבלעדיה לא הייתי מתקיים ושורד בעולם.
אני מעריך ואוהב את החברים.
אני אוהב את הכלבה המקסימה שלי שאני מטפל בה ודואג לה כמה שאני יכול.
אני מעריך הכל...אבל תמיד בחיים הייתי בן אדם שחיפש משמעות יותר עמוקה לחיים...לדעת את סוד החיים מה שנקרא.
אולי זה העיתוי פשוט, אולי עוד עשרים שנה כשתהיה לי משפחה אני אסתכל על זה בצורה אחרת...
ואלי רק לפני המוות כשאני אסתכל אחורה על הכל אני אדע מה הן הנאות החיים מבחינתי...
אבל עד אז אני לוקח תמיד את הדברים בצורה אחרת ממה שכולם כאן אמרו...
כזה אני.
נ.ב : הסרט שהומי שם בהודעה שלו פשוט קורע...ממליץ לראות.