גם לי היתה תקופה דומה לפני הרבה שנים (בתיכון), הבעיה שלי היתה שהייתי מכור למוסיקה (בערך כמו שנאי מכור היום לפיתוח גוף), אבל זה דבר שונה לגמרי.. כול היום הייתי מנגן\שומע מוסיקה\עושה דברים שקשורים למוסיקה עד ששכחתי מכול הדברים האחרים שחשובים בחיים ונכנסתי קצת לדיכאון, אבל זה עובר...
דבר שני, תנסה לחשוב כמה שיותר פחות על "דיכאון" שלך, תחשוב חיובי אחי... אתה עוד צעיר, יש לך עוד הרבה דברים לעבור בחיים. כנראה שאתה נמצא עכשיו במעין מערבולת כזאת של רגשות, בעיקר שליליות, וזה טבעי לגמרי כי אתה בתחילת גיל ההתבגרות. אל תאכל על זה סרטים אחשלי...
מכיוון שאתה קשור לנושא שביגללו יש את הפורום הזה, אז תשמע עצה ממני אחי... פיתוחו גוף זה דבר שממש ממש יכול לעזור לך לצאת מהבסה. תמיד כשאתה נכנס לדיכאון, מרגיש חרא, חסר חשק לכלום - תחשוב שאתה גילית (חח) את הדבר שאנשים אחרים לא גילו אותו וזה הפיתוח גוף.. תחשוב על כול הדברים המדהימים שיש בדבר הזה : הכוח שזה נותן, הגודל, המראה, האורך חיים, זה כמו מרתון כפי שארבל ציין במאמר שהוא כתב. תמיד תשאף להגיע לשיא היכולת שלך בתחום הזה ותדע שההתחלה עוד לפניך ומכך, הרי ש יש לך הרבה מאד סיבות להיות אופטימי.
ו-וואלה אחי, אני בטוח ששאר הדברים הטובים ייבואו לאט לאט מעצמם!
בהצלחה נשמה..
|