שמע.. לגביי מה שאמרת, הבנתי ונכון, יש ורך בלהבין, אולי יש להם דרך לטעון כך, אבל משהוא בתוכי גורם לי לחשוב שנטיית סיבת ההכחשה היא לאו דווקא, אימות נתונים.. בדבר הזה אני מרגיש יותר כשיטנה ותעוב מבפנים ולמה אני אומר זאת, עם כל ההכחשות הנ"ל וכל ההצהרות:
א. מה בא בחור כמו אותו בחור לטעון את טענותיו דוקא על השואה ולא על כל דבר אחר שיצוץ?
ב. למה הבמה לדבר כל כך גדולה, (במת מכחישי השואה)
לשניי השאלות האלה באה השאלה המרכזית שאני רוצה להפנות:
א. למה לנצרות באשר לצליבת ישו אין מכחישים בהיקף נרחב כל כך (יותר מדוייק חוץ מכמה אמירות) בצליבתו? הרי כבר הוזכר בהיסטוריה שצליבת ישו נעשה ע"י הרומאים עצמם ולא ע"י היהודים- האשמה נפלה על היהודים שהיו נשלטים באותה תקופה ע"י הרומאים, מהסיבות של אותה ת'קופה וכמו שאני רואים היום כנראה גם שובשו>> אבל על זה לא דנים
ב. למה על ירושלים "עיר הקודש" למוסלמים אין מכחישי אמונה זאת (אצלם,, יש שאומרים, אבל בפועל אין נמה), שהריי המקום הקדוש למוסלמים הוא "עקבה", לפי האמונה שלהם עצמם, ירושלים היא רק מקום שמוחמד קשר או הניח שם את חמורו ואין לזה כל ביסוס באמונתם שלהם למה שהם טוענים עליו- (ולא ניתווכח על האמונה עצמה על מוחמד שאומרים שיש עוד איזה משהוא, אבל אני לא בקיא, אני מעדי שלא להכניס, לכתב על מה שיודעים זה עדיף מאשר גארבג')
^^^מסוג הטענות הללו יש עוד הרבה אני מאמין, ההתנקלות ליהודים שעוד משחר ההיסטוריה היו משותפים לרוב מאורעות ההיסטוריה, הנסיון להכחיש את השואה- לאדם בתור אדם שהנציח את דעותיו כמאמין, אלה לא דבר של מה בכך (ואני לא חושב שגם לאדם הלא מאמין הם ככאלה לפחות בתקופתנו), על פני כל התקופות היהודים היו רדופים או רודפים (תקופות התנ"ך מהווים חלק לא מבוטל מהיסטורית העם היהודי שממשיכה להתהוות גם כיום בצורה הבנויה על אותם העקרונות ובאותו האופן של מלחמה בין אור לחושך, טהרה טומאה- שנובעות ממלחמה אישית של תעצומות נפש לחולשות הגוף),
בהתבוננות כזו (על פני הסתכלות על משך כל הדורות ומהלכן), בתור יהודים בא"י אנחנו צריכים דווקא לסור מהשפלות הזו ולהתרומם, בהתבוננות פשןוטה אפשר לראות שאנו לקראת תקופה של תקומה ויש לנו לקיים אותה ולא להתבושש סביב נושאים מהסוג הזה כלל!
בעז"ה שנצליח להתמודד מול כל הרוע והקושי!
|