הייתה לי שנה ראשונה מלאת טעויות, שלמרות שהתפתחתי די טוב לא בדיוק ידעתי מה אני עושה ב - 100% ולא היה לי מספיק ידע בתזונה. קצת לפני סוף השנה הראשונה (אחרי 10 חודשים בערך) התאכזבתי מאד לגלות את כל הטעויות ולגלות שיכולתי להתקדם יותר (להתקדם ולדעת שאתה יכול יותר זה לפעמים יותר מעצבן מלא להתקדם בכלל כשאתה עושה הכל נכון). אז תיקנתי את הטעויות ונכנסתי למסה של 8 חודשים שצברתי בה איזה 20 קילו (ממש ראיתי שתיקנתי את הטעויות). אחרי זה 3 חודשי חיטוב ועכשיו אני במסה של חודש וחצי. לא הכל מושלם, מה לעשות - אבל אפשר להתנחם (ובגדול) בזה שלכולם יש את הקטע הזה שהם לא בדיוק יודעים מה הם עושים בתקופה הראשונה. ולצערנו, הרבה ממשיכים לדרוך במקום מהבחינה הזאת גם שנתיים, גם 5 וגם 10 שנים ושיש אנשים שנאלצים להפסיק להתאמן בכלל מסיבות שונות. וחוץ מזה, ככל שיש יותר נסיון, הטעויות של התקופה ההתחלתית והתקופה הזאת בכלל מאבדת את חשיבותה עד שנשכחת ונעלמת לגמרי. אחרי יותר משנה שאני יודע מה אני עושה, חי בידיעה שבמובנים מסוימים את מה שפספתי אז השגתי אחר כך ובהסתכלות אחורה רואה שגם אז התקדמתי אחלה ולא יכולתי להתקדם הרבה יותר מזה בצורה ממשית אני רגוע ומלא מוטיבציה. כשרק גיליתי שלא עשיתי דברים נכון הייתי שבור. זה ממש לא נעים כשאתה מבין:
1. שהתקדמת יפה אבל היית יכול יותר.
2. כשאת התקופה ה"נכונה" שלך אתה צריך לבנות מ - 0 עכשיו.
3. כשאתה מרגיש פספוס ועוד לא התרחקת ממנו מספיק זמן כדי שהפספוס הזה יאבד מחשיבותו בצורה ממשית - זו ההרגשה הכואבת ביותר.
|