[ניגרי ענק]

כל הענין של שווה או לא שווה תלוי לגמרי בנקודת השקפה.
כלכלית? איך שלא תחשב את זה הספורט לא שווה ולא משתלם לאף חובבן בארץ.
מבחינת הסיפוק בנפשי, זה כבר עניין אחר.
כשאני עמדתי מול אולם מלא בטבריה וזכיתי במר צפון - זה היה אולי היום המאושר בחיי.
בתחרות האחרונה, כשחוויתי שלושה ימים של הקאות והייתי על סף עילפון - ובנוסף לא הצלחתי לקחת את המקום הראשון - הרגשתי לרגע שצריך לזרוק את כל העניין הזה של התחרויות לכל הרוחות.
כמובן שלמחרת קמתי והתחלתי לתכנן איך עולים חזק לתחרות הבאה.
כבר אמרתי: זה בדם, אין מה לעשות.
יש כמובן את האופציה להתאמן "בשביל לשמור על הקיים", אבל תכלס זה נשמע לי כמו דבר נורא משעמם.
אני תמיד רוצה לראות שיפור, עלייה, חיטוב, לא משנה - אבל לעמוד במקום - להיראות אותו דבר כל הזמן - זה פשוט לא עושה לי את זה.
אבל לך תדע, דברים משתנים.
כידוע לך אני ואשתי רוצים עכשיו ילד, כשזה יקרה, לך תסביר לה שצריך לעשות פעמיים ביום אירובי כי יש תחרות.
בסופו של דבר נראה לי שזה עניין של יכולת כלכלית וסדר עדיפויות.
אם תהייה לי יציבות כלכלית אין שום סיבה שאני לא אמשיך לעשות מה שאני אוהב.