[arbel2]

אני מבין אותך ,עם כל הצער שבדבר.
זה ספורט מניאק ,זה ספורט עלוקתי ,זה ספורט שלוקח ממך הכל ,את הכסף ואת הבריאות ,ולרוב לא נותן כלום בחזרה.
גם אני לא פעם חשבתי על לוותר על הספורט הזה ,בגיל 19 אני מוצא את עצמי מגרד שקל לשקל, לא יוצא לבילויים כמעט , נשאר בבית בימי שישי כי בשבת בבוקר יש אימון גב וחס וחלילה הבילוי יהרוס לי את הדד ליפט , אני מוצא את עצמי עם מרפקים שחוקים ,כתף פצועה ,ברכיים גוססות ופרקי ידיים שעושים בבוקר רעש של אוטו שלא מניע .
עוד לא מצאתי בתוכי את האומץ לעזוב את הספורט הזה ,אני גם בספק גדול אם אני מסוגל ,אני מכור לספורט הזה ,לא מסוגל לעבור יומיים בלי אימונים ולא להיכנס לאטרף , הספורט הזה נכנס לך לדם ולא מוכן לצאת .

אני מצדיע לך על האומץ לוותר על החלום שלך ,זה דורש הרבה כוח פנימי והמון כנות בינך לבין עצמך
נדבר על זה בהרחבה בחנות ביום שישי.