ציטוט:
|
פורסם במקור על ידי hell
טוב, ההחלטה קשה מאוד ואני בטוח אחשוב על זה עוד,
אך נכון לעכשיו החלטתי לפרוש ולא לעלות לבמה בעוד שנה וחודש.
הסבר :
כידוע לכולכם אין מה לחפש על הבמה בלי חומרים.
התחלתי עם החומרים לפני שלושה שבועות בערך וקשה לי עם הקטע הזה.
מרגיש כמו נרקומן.
אני חושב כל הזמן על בעד ונגד. כל היום מחשבות על הסיכונים ותופעות לוואי.
אני לא צעיר כבר...בן 30, עם מקצוע מכובד. פשוט החלטתי ללכת על הפיתוח גוף התחרותי בעקבות עידוד של חברים שאמרו שיש לי גנטיקה טובה וסיכוי לזכות.
עכשיו נגיד ואני זוכה, מה הלאה? מה אני אעשה עם הגביע מפלסטיק שמקבלים?
נגיד שאני אקח אפילו את אלוף האלופים, מה אז? בשביל להתחרות בחו"ל חובה להיכנס לחומרים "כבדים" יותר.
בחצי שנה האחרונה ויתרתי על כל כך הרבה דברים :
כל לילה אני הולך לישון בשעה קבועה ומתעורר בבוקר בשעה קבועה. כולל שישי שבת.
שכחתי מה הטעם של בירה או כל אלכוהול אחר.
אוכל כמו רובוט כל שעתיים וחצי, שלוש.
מתאמן 5-6 פעמים בשבוע.
ויתרתי על עבודות מסוימות רק כי לא הסתדר לי עם הארוחות.
הפסקתי לרכב על אופנועים מחשש שאחליק ואפצע..ואז לא אוכל להתאמן יותר.
יותר מדי ויתורים בשביל מעט מדי תמורה.
התוצאות שראיתם בתמונות שפרסמתי הגיעו אחרי אימונים של 4 פעמים בשבוע בקושי...כולל שתיית אלכוהול בסופי שבוע. (חוץ מתקופת החיטוב), אני חושב שאני נראה סביר גם בלי החומרים האלה.
אין לי את המוטיבציה כרגע ללכת לתחרות.
איבדתי את זה.
ניסיתי לעבוד על זה, אבל זה לא זה...
אני אמשיך לקרוא כאן...אבל עם הזמן אני אחזור לפיתוח גוף כתחביב שולי.
זה המקום לאחל בהצלחה לכל המתחרים שיעלו החודש על הבמה, באמת שאני מעריך אתכם ומבין כמה שאתם מקריבים.
בהצלחה לכולם.
|
מאוד מאוד חבל לי לשמוע את זה, בעיקר לאחר השיפור האדיר שעשית.. אתה נראה מצויין ומתקדם בצעדי ענק. אתה אדם שנותן מוטיבציה ונראה כאחד בעל מוטיבציה רבה ללא צורך מעידוד או תמיכה מאחרים, הייתי בטוח שנהנית נורא מכל ההתקדמות, בעיקר מאז התחלת עם החומרים (פעם ראשונה, יש לציין) ופשוט נראית טוב יותר מיום ליום.
למרות זאת, אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר ועד כמה נכונים הם דבריך, גם בהקשר לתמורה (יש דבר כזה בארץ?) וגם מבחינת ההקרבה, ההשקעה והסבל (הפיסי והנפשי כאחד), פשוט אורח חיים קשה, מדכא וללא מהות..
גם אני לא מוצא עבודה שבה אוכל לאכול כל שעתיים וחצי, שאוכל לשבת ולנוח, גם אני לא זוכר את טעמו של האלכוהול, או אפילו את ניחוח הבילוי, אני לא יכול להיות מחוץ לבית למעלה משעתיים כי אז אני צריך לאגור הרבה אוכל שאני נושא עמי בשקית, אני כבר לא הולך מכות מחשש שאפצע :-)
בקיצור.. סיוט מתמשך. לנו ובעיקר לקרובים לנו ולסובבים אותנו.
אייל, אני כבר בוודאי אתקשר אליך בניסיון למנוע את פרישתך ולא בגלל שישראל תאבד את הנציג שיחליף את אלי האנה אלא בגלל שהספורט הזה יאבד עוד שם חשוב, עוד אדם יקר שדוחף את הספורט הזה קדימה, מעודד את האחרים והכי חשוב, מבין טוב בתחום.
אני מאחל דרך צלחה ומקווה לראותך בהקדם במכון.. אימון חזה??