הגישה של הפרדת פחמימות ושומנים ממש אינה מקובלת כמו הגישה של הרמת משקולות לצורך היפרטרופיה. אני לא מסתכל בהרבה פורומים, אבל כפי הבנתי די רומסים אותה בהרבה מקומות.
בנוגע לאי-נכונות הגישה: תמיד יש בדם חומצות שומן וגלוקוז. כאשר אנחנו אוכלים פחמימות, רמות הגלוקוז בדם עולות וכתוצאה מכך מופרש אינסולין שגורם לכניסת גלוקוז לתאים ובנוסף מחזיר שומן לאדיפוציטים. אני משוכנע שאתה יודע את זה. עכשיו, נניח שאנחנו צורכים פחמימות ושומן בארוחות נפרדות: זה אומר שבארוחה אחת נצרוך הרבה פחמימות -> הרבה אינסולין. כיוון שתמיד יש שומן בדם, שומן יכנס לאדיפוציטים והליפוליזה תדוכא בצורה חזקה עקב הכמויות הגדולות של האינסולין. בהמשך היום, נצרוך ארוחה עתירת שומן, חלק מהשומן ילך לאנרגיה כיוון שאנחנו כבר כמה שעות בלי פחמימות ורמות האינסולין יורדות והגלוקגון עולות, חלק ילך לאדיפוציטים אם יש עודף. אכן, אם נהיה הרבה שעות יחסית בלי פחמימות הליפוליזה תוגבר, רק צריכים לזכור שהיא היתה מדוכאת בצורה חזקה בעקבות הארוחה העשירה בפחמימות.
אם נצרוך ארוחה של פחמימות ושומן יחד, התגובה האינסולינית תהיה פחות חזקה מלכתחילה כיוון שיש פחות גלוקוז. פחות שומן יכנס למאגרים, הליפוליזה תדוכא פחות, יותר שומן ימשיך לשמש לאנרגיה במקביל לגלוקוז. כך גם בארוחה הבאה.
ניתן לראות שנטו, האפקט זהה והוא תלוי בנוטריאנטים שנצרוך בסה"כ ולא פר ארוחה. חשוב להבין שזה לא "יש אינסולין->אין ליפוליזה" אלא יש שיווי משקל מסויים בין מקורות האנרגיה השונים.
|