אני אנסה להסביר למה אני חושב בכל זאת שנסיון אישי עשוי להטעות אותנו ומה היתרון במחקר.
יש בעיה מאוד רצינית כשאנחנו מנסים דברים על עצמינו. קודם כל, אין קבוצת ביקורת מולינו שאפשר לבדוק עליה פלצבו למשל אם זה תוסף. דבר שני, אין לנו מכשירי מדידה אמינים כמו Dexa למשל בשביל לבדוק באיזו שיטת הזנה אנחנו עולים פחות בשומן ויותר בשריר. דבר שלישי, יש בעיה רצינית לבודד משתנים. למשל, נניח שהוספנו 20 גרם גלוטמין ביותר לתפריט וראינו שיפור. אין לנו כלים לבדוק האם השיפור נבע מתיסוף הגלוטמין או סתם כי אכלנו יותר קלוריות וחלבון. מעבר לזה שאנחנו חשופים להמון דברים ביום יום כך שקשה להגיד מה עוזר ומה לא. ישנן עוד בעיות אבל זה היה על קצה המזלג, כדי להבהיר את הנקודה.
מחקרים הם דרך סיסטמטית ויעילה לבדוק מה באמת עובד ומה לא, בצורה מובהקת מבחינה סטטיסטית מול שיטות אחרות ועל אוכלוסיה של אנשים ולא אדם אחד. אתה טועה לחשוב שאני מאמין לאיזה פרופסור רק כי הוא פרופסור. אני מאמין בגלל שניסו את זה על אנשים ומדדו בצורה מאוד מדוייקת ומאוד יעילה את הפרמטרים הרלוונטיים. אני לא מאמין לפרופסור, אני מאמין למדידות ולנסיון - בדיקות כמו שאתה מנסה לעשות אבל לפי דעתי מפספס בדרך. היתרון של הפרופסור נכנס בנקודה שהוא יכול להציע מכניזם שיסביר את הממצאים שלו ושאני אוכל ללמוד ממנו מה גורם לתופעות שונות ומכאן להניח יסודות להבנה וחשיבה הלאה בתחום.
|