ציטוט:
|
פורסם במקור על ידי MagneZium
אפשרט הווש אחרי ציט?
בא לך להרחיב קצת?
|
בשמחה:
תאוריית ה"וווש" (ע"פ פוסטים של לייל מקדונלד)
זה כלל לא נדיר למצוא אנשים שמבצעים הכל נכון, אך עדיין נדמה שאינם מאבדים שומן. לאחר זמן-מה הם מרשים לעצמם לאכול קצת בחופשיות, ובבוקר שלמחרת מגלים להפתעתם שמידת החיטוב שלהם השתפרה בין לילה. כדי להסביר את התופעה המוזרה הזו קיימת התאוריה הבאה.
תאי שומן מכילים 90% טריגליצרידים ו-10% רכיבים אחרים (מים, מיטוכונדריות, ועוד). משמע באופן נורמלי, לתאי שומן אין תכולת מים גבוהה במיוחד. אמנם, לאחר שהטריגליצרידים מנויידים החוצה מתא השומן, יתכן והתא מושך מים פנימה בטווח הקצר, ועל כן שומר פחות או יותר על גודלו הקודם. בשלב מסויים האקסטרה מים עוזבים את התא, ורק אז איבוד השומן נעשה גלוי לעין (מה שנקרא ה-`woosh`).
תאוריה זו יכולה להציג הסבר טוב לתופעת איבוד השומן הלא-לינארי בדיאטה עם גירעון קלורי קבוע. תופעה מוזרה נוספת התומכת בתאוריה הזו היא שאנשים בדיאטה הנמדדים במשקל טניטה, מדווחים לעיתים על עליה באחוזי השומן, היורדת בחדות לאחר ש"וווש" מתרחש. דבר זה מצביע שמשהו מוזר מתרחש עם מאזן הנוזלים בגוף.
עוד אנקדוטה מעניינת היא שאנשים מדווחים לעיתים שאיזורי השומן שלהם נעשים `רכים` יותר למגע לפני שמגיע השיפור במראה, מה שעלול להצביע על שינויים בתכולת ריקמת השומן (כמו אגירת יותר נוזלים מן הרגיל). באופן תאורתי, אם חומצות השומן שבתא השומן משתחררות בקצב גבוה יותר מן הגליצרול (גליצרול מושך מים), זה יכול להסביר את התופעה. הבעיה היא שהשיחרור הוא לרוב קצב שניתן לצפות לו, 3 חומצות שומן על כל גליצרול אחד (זה ההרכב של טרי-גליצריד, כפי שנגזר מן השם).
עוד השערה מוזרה טוענת שגליצרול `נתקע` בין תאי השומן, בעוד חומצות השומן מנויידות למחזור הדם, ועל כן מושך מים לאיזורי השומן. לפני מספר שנים התפרסם מחקר המראה עליה בתכולת המים של שומן תוך-בטני (visceral fat) במהלך דיאטה. זוהי פיסת מידע חצי-ישירה התומכת בתאוריה הנ"ל. אנקדוטה נוספת התומכת בתאוריה היא שאנשים דיווחו שהיכנסות למאזן חיובי יכולה לעורר שיפור במראה (קרה לי המון פעמים, כמו כן להמון ממכרי).
היכנסות למאזן חיובי (במיוחד מפחמימות) יכולה להשפיע על מאזן הנוזלים בגוף, ע"י סינתוז גליקוגן בשרירים הגורם למשיכת מים אל תאי השריר. יתכן גם שהעליה בלפטין אחראית במידה מה ל"וווש".