בכל מקרה, ההתלהבות מברוס לי כבר עברה כל גבול. אגדה, פורץ דרך, אתלט מצויין - כן, אבל היו, יש ויהיו עוד הרבה יותר טובים ממנו. הוא המייקל לואיס של הקטע הזה, כמעט בכל מובן אפשרי של המלה.
מתלהבים מהגוף שלו רק בגלל שהוא היה חטוב ובגלל שזה היה ברוס לי בכבודו ובעצמו - אם זה היה נער אלמוני בסביבות ה - 12\13 אחוז שומן, בקושי היו מסתכלים עליו.
הרבה מסיפורי נפלאות האתלטיות שסופרו עליו הם אגדות אורבניות טהורות.
הרבה ממה שהוא היה עושה לא היה כל כך קשה בכלל.
הוא לא כזה חזק כמו שנראה לכם. לעומת מישהו כמו מאריוש פודזיאנובסקי, פירוס דימס או פרנקו קולומבו הכח שלו שואף בערך ל - 0.
ושלא לדבר על כך שבכל תקופה היו לוחמים טובים ממנו בהרבה. החברה נ - Mma עושים ממנו סטייק.
וזה האפקט שסרטים יכולים ליצור, רבותיי. לדעתי, אפילו דולף לונדגרן בשיאו היה גובר על ברוס. בזמנו ברוס לי היה האליל שלי, אבל מה לעשות, על הנייר יש הרבה פחות ממה להתלהב ממה שנראה.
|