הרהרתי על כך גם פעם.
העניין הוא, שהגוף פשוט לא עובד בצורה לינארית, ובכלל, תהליכי ההיפרטרופיה מאוד לא מובנים לעומקם. כמות החלבון היומית שנדרשת לסינטוז רקמות חדשות עומדת על כ4ג'\16ג' למתאמנים טבעיים\על סטרואידים.
אף אחד לא אמר שאם באימון אחד הגב יקבל את מלוא תשומת הלב, ללא שרירים אחרים, אז אותה כמות חלבון שהייתה מסונטזת לשאר הגוף בשווה, תלך במלואה לגב. למשל. על סטרואידים אנו נהיה בטוחים שכך המצב, ולכן, על חומרים זה לא כזה משנה. הרי יש גבול לכמות הטבעית ששריר יחיד יכול לגדול ביום אחד, גם כמות הסטים שדרושה למתאמן טבעי להגיע להיפרטרופיה בשריר יותר מתאימה לחלוקה, מאשר אימון יחיד (מבחינת ההתאוששות). עדיף ללכת על בטוח ולהכניס כמה שרירים ביחד, כמה פעמים בשבוע, מאשר שריר אחד ולקוות שהוא יקבל את אותה הכמות.
גם אף אחד לא אמר שהמאזן החנקתי החיובי יהיה זהה בין שני המקרים.
יש עוד סיבות משונות, כמו דילול הגליקוגן ומאגרי הקריאטין בשרירים, אצל אימונים מרובי סטים. יש הוכחות מדעיות שהגוף יעדיף לנצל את האנרגיה העודפת לחידוש אותם מאגרים, על פני סינטזת החלבונים ה"יוקרתית".
למעט אנשים עם רמות טסטוסטרון טבעיות מאוד גבוהות, ועוד כמה פרמטרים גנטיים, אימונים יותר תקיפים יהיו יותר אופטימליים.
גל.
|