יש כמה סיבות...
1)תמיד הייתי פריק של בריאות, לא הייתי אוכל שטויות כדי לא לפגוע לעצמי בגוף למרות שלא הייתי מבין כלום מהחיים שלי.
כל שבוע חזרתי עם מיתוס מטומטם וצלקות בשכל כמו לשתות גוגל מוגל כל בוקר(2 ביצים חיות),לא לאכול יותר שוקולד ובצקים.
2)מכל הסדרות של הילדים כמו דרגון בול זי וכל השטויות האלה אהבתי את העניין של להראות שרירי. חחחח מי לא זוכר את הקטע שגוקו מתאמן בחללית ומעלה את ההתנגדות של כוח המשיכה, או האימונים אצל קאיו חחחחחח איזה דביל אני...
בקיצור כל הדברים האלה נראו לי ממש כיפיים, הקטע של להקיא דם מרוב השקעה ומאמץ להשיג את המטרות..
3)כל הילדות שלי אני שיחקתי כדורגל עם ילדים גדולים ממני, והייתי פריק רציני של כדורגל... מסיים בית ספר ב3, אז ב4 וחצי אני כבר במגרש משחק, אפילו לבד אם לא היה מי...(הייתי משחק עד 8 ככה חח, ויום יום)
בקיצור... שמשחקים עם אנשים שגדולים ממך ושוקלים כפול עליך, קשה לשחק עם כוח ו"לשים להם גוף", אז כדי שאני אוכל לתת פייט בעניין הזה רציתי כוח...
כיום שאני משחק אני באמת מרגיש הבדל בעניין הזה אבל עכשיו כדורגל כבר פחות חשוב לי מהחדר כושר...
(הסיבה הזאת דיי מזכירה לי את הסיבה של גרג ולנטינו)
4)רציתי ביטחון עצמי ולהרגיש טוב עם עצמי.
חפרתי לכם קצת :\ סורי
__________________
באדיבילדינג זה לא תחביב, זו מחלה נפשית.
Eitan Davidovich
מדריך חדר כושר מוסמך מטעם וינגייט.
עוזר גם בפייסבוק.
|