מה שאתם רואים פה זה הדגמה חיה לתזה שאני מטיף אליה שנים: ההבדל התהומי בין להיות "גדול" - מה שאני קורא "בריון רחוב", וזה לא נאמר כגנאי אלא כעובדה - לבין להיות מוכן באמת לתחרות
יש לכם פה בחור אמיץ ומוכשר שנאלץ להעיף בסביבות ה 30 קילו כדי לגזור את עצמו כמו שבאמת צריך וכל אמירה כגון "הגזמת בחיטוב", או "הגזמת באירובי" - ולצערי כבר שמעתי כמה כאלה מאז התחרות - היא שטות מוחלטת, קשקוש של חוסר הבנה
הבחור הגיע עם מה שיש לו כרגע
וצריך לזכור שהוא ממש ממש בתחילת הדרך, יש לו עוד 30 שנה להתחרות, ככה שמה שקיבלנו ממנו עכשיו זה לגמרי לא קרוב למה שיהיה בעתיד, אפילו העתיד הקרוב - ואפשר לראות מה למשל עשה דני קגנוביץ' בשנה אחת - או אלירן מורגן
אני חוזר שוב ומפרגן לסהר, קודם כל על זה שהוא הלך עם זה עד הסוף
אמרתי לו שמבחינתי הוא "קיבל את הקעקוע של באטיטוס", ומי שראה את סדרת המופת ספרטקוס יודע למה הכוונה (מי שלא, שפשוט ילך לראות, אתם בסדר?)
הבחור הזה רציני, ועתידו לפניו
והלוואי שדרך זה יבינו יותר אנשים את ההבדל העצום בין שני המצבים
כי אני רואה כל מיני אנשים שמתהלכים עם 35 אחוז שומן, מנפחים חזה ופותחים ידיים וחושבים שהם פלקס לואיס
בחייאת רעבאק, אתם לא חייבים לעשות דיאטה אבל תבינו שכל עוד לא עשיתם לא תדעו כמה באמת נטו שריר יש עליכם
ועוד דבר: תעריכו את מי שכן עושה
__________________
מי שלא עבר חיטוב לתחרות - לא יכול להבין באמת מה זה באדיבילדינג מקצועי
ההבדל בין ספורטאי מתחרה(בכל רמה) לבין חובבן(בכל רמה) זה כמו ההבדל בין עזה לתל אביב: אין מקום להשוות
כל עוד שלא עלית לבמה, לפחות פעם אחת, לא עשית דבר וחצי דבר בספורט הזה
אני מעריך כל מתאמן, אני מעריך יותר את מי שמתמיד ומתקדם, אני מעריך הכי הרבה את מי שמעז- ומתחרה
סגן מר ישראל עד 82 קילו 2011, מר הצפון 2005 סגן מר ישראל עד 75 קילו 2006 סגן מר ישראל עד 75 קילו 2010
נערך לאחרונה על ידי ניגרי ענק, 03-09-13 בשעה 14:50.
|