[meni32]

כל מה שנגיד לך כנראה ישמע נדוש ושגרתי, אז כל מה שאני יכול לעשות זה לתת לך לקרוא את הסיפור הבא:

" לנער אחד היה מורה רוחני מלווה (גורו). יום אחד נתן המורה לנער פקעת גולם של פרפר וביקש מהתלמיד לעקוב ולדווח על שלבי יציאת הפרפר מהפקעת. מילא התלמיד אחרי הוראות המורה הרוחני בקפידה רבה והיה עסוק במשך כל הימים בהתבוננות בפקעת ובנסיון להבחין בשינויים המתרחשים. יום אחד, ברגע מסויים, הבחין הנער כי הפרפר בשל היה לצאת מהפקעת ואכן, תוך כדי מאבק רב בסיבי הפקעת המתפוררת לאיטה, ניסה הפרפר לבקוע החוצה. ראשו של הפרפר היה כבר בחוץ אך גופו נתקע ואם כל מאמציו של הפרפר לבקוע בשלמות, נראה היה כי איננו מצליח. נכמר ליבו של הנער על הפרפר הסובל ואז תפס הנער בעדינות את ראשו של הפרפר ושלפו החוצה מהפקעת. הנער הניח את הפרפר עם הכנפיים המרהיבות, על שולחנו בתקוה שהפרפר יפרוס כנפיו ויעוף אל על. אך הפרפר נשאר על השולחן. הוא לא הצליח לפרוס את כנפיו, לא באותו היום ולא בימים שלאחריו. למעשה היה זה פרפר נכה שלא היה מסוגל לעוף. בא הנער בעצב אל מורהו וסיפר לו על הפרפר הנכה וכיצד ניסה לעזור לו לבקוע מהפקעת. הסתכל עליו המורה ולימד את הנער את שיעורו: "היית צריך להשאיר את הפרפר לנפשו במאבקיו לבקוע מהפקעת ולא היית צריך לעזור לו. הפרפר מכין ויוצר את עוצמת גופו ושרירי כנפיו מתחזקים בתהליך המאבק של ההגחה מהפקעת וע"י כך שעזרת לו לבקוע ,מנעת ממנו את ההזדמנות שהטבע העניק לפרפר בכדי להתחזק, לפרוש כנפיים ולעוף...ובעצם גרמת להיותו פרפר נכה".

מוסר השכל: כל הבעיות והצרות שבחיינו קיימות רק בכדי שגם אנחנו נוכל ביום מן הימים.....לעוף.