כמעט בכל ענף ספורט אפשר לטעון שהצבא מפריע להתקדמות, וגם אם נתייחס לפיתוח גוף כאל ספורט (למרות שהוא ממש לא...), הצבא הוא לא באמת גורם שעומד בדרך. הוא אפילו יכול לתרום למתחרים בארגון איי.אף.בי.בי שכבר בצבא מתרגלים לזה שאירועים מרכזיים וחשובים נערכים על הדשא מול קהל של 20 אנשים וגבר שמן שצועק על כולם כל הזמן.
הגיל הממוצע של הזוכים באולימפיה הוא 33, הגיל הממוצע של המתחרות השנה היה 40. מי שרוצה לעסוק בענף ברצינות יגיע אליו אחרי הצבא. יש לא מעט מתחרים בתחרויות הגדולות ביותר שבתקופת הקולג' היו בכלל שחקני פוטבול או ענפים אחרים. עמית ספיר היה אלוף ישראל בהרמת משקולות לפני שהוא הגיע לפיתוח גוף.
עניין הספונסרים הוא בעייתי בכל העולם ולא רק בישראל. היחידים שמצליחים להתפרנס מפיתוח גוף נטו הוא מספר מאוד מצומצם של מתחרים מובילים. אלה שהתמזל מזלם והצליחו למצוא ספונסרים יכולים לחיות טוב וכל השאר נדרשים גם לעבוד לפרנסתם, אם זה כמדריכי כושר פרטיים במקרה הטוב ודוגמנות לירחוני גייז במקרה הפחות סימפטי. כשזה עוד נפלא לעומת המצב של הנשים שאפילו הפרס הראשון באולימפיה בקושי מכסה את ההוצאות שלהן ורובן, אפילו הגדולות שבהן, נאלצות "למכור" את גופן לגברים חובבי שרירניות, בתמונות, סרטים ולעיתים אפילו במפגשי אחד על אחד שיכולים להגיע לעיתים אפילו למגע מיני מלא.
ויש לי המון כבוד לאלירן מורגן על ההשקעה, וההישג, אבל עושה רושם שהוא יצא להתחרות השנה רק בגלל שסטאס רצה להראות לאיגודים האחרים שהוא מוציא מתחרים לחו"ל בכל הקטגוריות. גם לו וגם ללימור אזוגי לא הייתה מזיקה עוד שנה של הכנה לפני היציאה לזירה הבינלאומית.
|