אני אישית שונא בודיבילדינג, שונא את מה שהוא ונציגיו מייצגים, שונא את מה שהוא עושה ללא מעט אנשים - פיזית ונפשית, שונא את הטווסים הרבים שעוסקים בו ואת מה שהם מנסים לשדר, שונא את חבורת הגייז שעולים לבמות מגולחי בית שחי וחזה עם חוטיני ופותחים רגליים לקהל ובתאכלס הגוף שלהם לא ממש בליגת הפונקציונליות של שחקני פוטבול או פאוורליפטרים ממכללה אנונימית כלשהי, שונא את כל ההייפ המוגזם סביב תוספי מזון ופרטים טפלים לגמרי - במיוחד אצל מתחילים שחושבים שאם הם יאכלו כל 3 שעות ויתאמנו בתכנית א' ולא ב' הם ייראו כמו רוני קולמן תוך חודש. אני לא שונא את זה סתם, אני שונא את זה אחרי שהכרתי את זה מאד לעומק. הרבה אנשים שאני מכיר שנים כבר שקעו כל כך עמוק בתוך הרבה מהמאפיינים הנ"ל שהם הפכו למעין דמויות שהן קודם כל בודיבילדרים (בעיקר בראש שלהם) ורק אחרי זה בני אדם. וזה עצוב, כי רוב הסיכויים שאף אחד מאיתנו לא ידרוך על במת האולימפיה וכנראה גם לא על במת מר ישראל. אז תאמין לי שאני לא זה שמשלה את עצמי. אני עברתי את זה והיום אני צוחק על איך שהייתי בגיל 17-18 ועל איך ההשקפות שלי בכל הנושא הזה אז. כן, זה תחום שסוג של מכניס אותך לאיזשהו עולם קסום מהאגדות, כולם עוברים את זה, אבל העיקר לצאת מזה בזמן. לרוב זה פשוט הרצון לחזור להיות קודם כל בן אדם ורק אז ספורטאי, לעסוק בעוד תחומים ולהנות מהחיים, לפעמים זו המציאות שמעמידה אותך על הרגליים ומוציאה אותך מהראש של הילד החולמני. אני בתאכלס מתאמן כי אני אוהב את זה מכל הלב, אני אוהב את איך שאני מתאמן, אוהב להרגיש חזק, אוהב את האווירה ופשוט havin' a good time בספורט ובכללי, ובתאכלס - התוצאות ממש לא פחות טובות מאשר בזמנים שהייתי עוד ילד אובססיבי שרק גילה את הבודיבילדינג. כבר די הרבה זמן שאני מתאמן וחי את הספורט הזה בשיטות הכי ישנות והכי גולמיות וטהורות שיש ואני פשוט נהנה מזה, אני מתאמן במכון שאני ואבא חורג שלי בנינו בעצמנו עם מלא ציוד חופשי ושלל דברים כבדים בלי להשלות את עצמי שאני כביכול "בודיבילדר". אנשים חזקים עם גוף אצילי לא התחילו להתקיים בסביבה אורבנית במאה ה20. תהיו בטוחים שיש אנשים שאין להם מושג תוספי מזון מהם, שבחיים לא ראו חדר כושר מודרני ולא קראו שום מאמר בישראלבודי או אתר פלצני כזה או אחר - והם חזקים יותר מכל הקרקס שהולך היום בחדרי הכושר מסביב, שכולל גם את חברי הפורום הזה.
|