ציטוט:
|
לא הבנתי מה הקשר בין הדברים. אתה דיברת פה על פירוק גלוקוז ועל אנרגיה במהלך האימון בכלליות. לא התיחסת להתמודדות של הגוף עם פינוי חומצות החלב. אני לא מצליח למצוא קשר בין התהליך הזה לבין תהליך יצירת האנרגיה שתארת פה.
|
אבל כן התייחסתי להתמודדות הגוף עם פינוי חומצות החלב,
אבל בכל אופן בישבילך אני אחדד את דברי ואתן הסבר מפורט ומעט יותר מעמיק לגבי איך השריר מנצל מה, בזמן השניות הראשונות של תחילת הפעילות האנאירובית
אוקייי נצא לדרך.
בתחילת הפעילות (כ-2-3 שניות ראשונות לפעילות) אתה מקווץ את השרירים בזכות ניצול כל מאגרי האנרגיה שזמינים בשריר,
כל הATP שיש בשריר מתפרק ואתה "מוזנק".
בכל התאים שיש לך בגוף אחי נמצא עוד מקור אנרגיה בצורה לא זמינה שחייב לעבור תהליך כדי להפוך לאנרגיה כימית זמינה, לתהליך הזנה קוראים קריאטין (Cr).
עד כאן ברור ?
) נמשיך,
לאחר שהATP מתפרק הוא מתפרק ל-ADP+P שנצמד בתהליך אנזימטי לפוספט שהשתחרר מפירוק הATP, עכשיו נוצרות לנו מולקולות של CP בתא שמספיקות לנו לבערך עוד 7 עד 10 שניות מאמץ.
אז כאמור אחרי ה10 שניות נגמר לנו מקור הCP בשריר אז מי שמספק לנו את בלוני האנרגיה ATP זה פירוק מהיר של גלוקוז שנמצא בתא.
הקלוקוז מתפרק חלקית והתא מפיק ממנה שתי מולקולות ATP,
(ATP2 + חומצה פירווית) שהופכת לחומצת חלב במידה והמאמץ אצים,
קצב יצור חומצתץ החלב מהיר מקצב הסילוק שלה מהתא וזה מהלך שמוביל אחי להצטברות ברמה גובהה מאוד של חומצה, הרמה הגבוהה הזאת כפי שאמרתי בהודעה היותר קודמת פוגעת באנזים שנקרא PFK שתפקידו לפרק את הקלוקוז,
אז ברגע שהוא נפגע והגוף מפסיק לפרק גלוקוז, בעקבות כך אין יצירת אנרגיה ויש הפסקת פעילות,
בשלב זה אתה צריך להוריד את עצימות הפעילות כדי לאפשר לגוף לסלק את חומצות החלב מהתאים אל זרם הדם, הכבד, ולשרירים שפחות פעילים , שם החומצה תנוצל ליצירת אנרגיה ATP.
אוקיי ? נמשיך הלאה...אז בנתיים אמרנו שהחומצה יורדת והגוף מתחיל לאחר כ-3 דקות לנצל את החמצן השאוף, כלומר הגלוקוז נודד לאברוני הנשימה בגוף שם הוא פוגש בחמצן ומתחיל פירוק מרבי יסודי של כל הקשרים הכימיים של הגלוקוז, ובזכות זה נוצר לנו 36 מולקולות H2O + CO2 + ATP , התהליך הזה מספק אנרגיה לאורך זמן ובגלל זה אנחנו קוראים לו תהליך אירובי, סתומרת אחי יצירת אנרגיה בנוכחות חמצן וכמובן בהתמדה בפעילות ממושכת.
ציטוט:
|
בוא נעזוב שניה מונחים טכניים בצד. כשחזרתי לפני חודש לעבוד עם סקוואטים בטווחי חזרות גבוהים, הייתי מסיים סט כאילו רצתי מרתון. נשימות כבדות, דופק מואץ בטירוף וכו'. עכשיו אני עושה את אותו טווח חזרות עם משקלים יותר גבוהים ואני מרגיש הרבה יותר נוח מבחינת דופק ונשימה. אז איזה מרכיב שיפרתי? הרי שיפרתי איזשהו מרכיב שהביא לכך שהדופק וקצב הנשימה שלי ירדו בצורה ניכרת (נראה לי קוראים לזה אנאירובי אלקטי?). העניין הזה רלונטי גם באימוני אינטרוולים.
|
אין קשר לזה שהתנשפת בכבדות ודופק מואץ לבין התהליך האירובי, זה קורה מסיבות אחרות
אנאירובי אלקטי זה ללא חומצות חלב, כלומר כפי שאמרתי 2-3 שניות מתחילת הפעילות ההספקה של האנרגיה תגיע מכל המקורות הזמינים של התא, אין כאן שימוש בחמצן וכמובן גם אין חומצות חלב.
(3 שניות - ATP) , (עוד 7-10 שניות ADP+CP)
ציטוט:
הלוואי והייתי יכול להחזיר את האייסיקיו.
יש לך מסנג'ר?
אם כן ובא לך לשלוח את הכתובת, שלח לי למייל. :-)
|
מסנג'ר גם מעולה אחי
))) ,, אני עפתי לישון מחר אני מתחבר אליך, לילה טוב אח שלי היקר.