כתבה חדשה באתר - אל תפרוש מהציבור
 

למה הם פורשים?

פרי יצירתו של כתבנו אביב "ניגרי ענק" עומר.

אל תפרוש מהציבור

תהנו!

מבלי לחטוא בחשיבות עצמית יתרה, אין לי ספק שאם כל ספורטאי מתחיל יקרא את המאמר הזה ויפנים את הדברים - יהיה לו סיכוי הרבה יותר טוב להתמיד לאורך זמן.
אגב, הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע פרישתו המאוד מאכזבת (אותי לפחות) של אלירן מורגן.

למה אלירן החליט לפרוש?

בעיות בריאותיות לפי מה שאני יודע..
בכל מקרה באמת השקעת המון ניגרי כל הכבוד
באמת עצוב שאלירן פרש הוא אחד האנשים הביאו הכי הרבה מוטיבציה לנוער בתחום הזה.

אחלה מאמר
מתאים יותר למתחילים

אויש באמת.
למורגן אין שום בעיות בריאותיות, הוא יכול לרוץ עכשיו מפה עד סין וחזרה, ולא לישון 4 חודשים רצוף, איזה בעיות בריאות בגיל הזה בחייאת רעבאק?
הוא פשוט ילד שדעתו טרם התגבשה, כמו עוד הרבה ילדים שנצצו בספורט הזה ועזבו הכל בבום.
כמה שמות שעולים לי בראש לילדי פלא שאינם עוד בספורט הזה: אלירן בנימין, יוסוף חאג', מוחמד בסול, הדר גולדברג.
היום זה באדיבילדינג, מחר זה אהבה חדשה, מחרתיים תאיילנד, לימודים, וואט אבר.
אגב, זה בסדר גמור כמובן, זכותם המלאה, ואף אחד לא ייקח מהם שמשהו הם בכל זאת עשו בספורט הזה.
המאמר מתייחס יותר למתחילים, זה נכון.

תשמע לפי מה שאני הבנתי זה בגלל בעיות בריאותיות אולי אני טועה אבל שכחת את ילד הפלא שלדעתי האישית ברמה יותר גבוה ממורגן עם כל הכבוד
דני קונקוביץ מבנה גוף אדיר יש לבנאדם הזה ומבנה כמו שלו אן עוד הרבה כאלה.

דניק מתגייס, הוא לא עזב כלום, ייקח טיים אאוט ויחזור.
אני דווקא חושב שהבחור הזה מאוד רציני ובאמת אוהב את הספורט בכל ליבו, ואכן הוא פוטנציאל גנטי חולני ממש.
אני חוזר ואומר: ילד בגילו של מורגן, גם בהנחה שהלך הכי קיצוני שיש מבחינות שאין לדבר בהן כאן, הוא בריא במיליון אחוז.

מסכים עם המשפט הזה ב100% בכל תכנית אימונים שהיא ובכל ספורט שהוא, גם לשחיין גם למפתח גוף גם לליפטר ובמיוחד לאנשים שרוצים תוצאות היום ועכשיו, להיות חטוב, עם קוביות בבטן חזה מעוצב וידיים גדולות(90% מהמתאמנים במכון?)
להגיע לרמה גבוהה או לקצה מימוש היכולת(בצורה טבעית) זה משהו שלוקח זמן

בכלל הרבה דברים שרשמת פה טובים, כל ילד רואה תמונה של מפתח גוף או מישהו שמפרסם אבקת חלבון וחושב שאם הוא יתאמן שנה וחצי הוא ייראה כמוהו, או האנשים שמתאמנים 7 חודשים 5 פעמים בשבוע ופורשים אחרי זה וכו' וכו'

אחלה כתבה, צריך להפנות כל משתמש חדש לאיזה 5-6 כתבות לפני שהוא רושם פה משהו בכלל וזאת אחת מהן

זו הבעיה בענף הזה - במיוחד כשמתחילים (ואני לא מתייחס לאלירן מורגן או משהו, אני מדבר בכללי - בין השאר על איך שאני הרגשתי), יש עלייה מאד גדולה בהתחלהבות, ברצון לקפוץ מעל לפופיק ובמיוחד באגו. הבעיה בענף הזה היא שלפעמים (על כמה וכמה ברמה חובבנית) אין משהו שבא ושובר לך את האגו פעם אחר פעם, אימון אחרי אימון - שברון שגורם לך להתרגל לשגרה של אינטנסיביות, לפתח אופי של לוחם ולחפש כל פעם את הנקודות הקטנות שאפשר להשתפר בהן. במקום זה נבנה מגדל קלפים פסיכולוגי ענק שקל מאד למוטט - ומהתמוטטות כזאת יותר קשה להתאושש. כשבן אדם בא לכל אימון ומתמודד עם קשיים, עם שברון אגו ועם הלפעמים אפשרות-לפעמים עובדה שיש אנשים לא פחות טובים ממנו בשום דבר ובמקרים מסוימים יותר טובים, הוא מפתח אופי, בלאנס נפשי ונאלץ להתפתח ולחפש את הדברים שיעזרו לו בשקט ובלי פוזה - זה הרבה יותר בריא גם בטווח הקרוב וגם ברחוק. מפתח גוף חובבן למשל זה פשוט מגדל קלפים מהלך מבחינה נפשית לרוב.

בתור מי שמתעסק באיגרוף תאילנדי ואיגרוף - היישר מההתחלה (ואפשר להגיד אפילו שבמיוחד בהתחלה) אין ממש אפשרות להגיע לעודף התלהבות ופוזה - כי אתה נאלץ להתמודד במבחן ישיר נגד אנשים שפשוט (סלחו לי על הביטוי) יפתחו לך ת'תחת - ויגרמו לך להיות הרבה יותר שקול, הרבה יותר זהיר ולהתקדם בצורה יותר מבוקרת תחת פיקוח מסוים - גם מצדך וגם מצד אחרים. אתה נבחן כל אימון, אימון אחד הולך מעולה ואז באימון שאחרי אתה רואה נקודות משמעותיות לשיפור ומבין שאתה בכל זאת עוד לא ביג שוט.

באמת כמו שאמרו כאן, שבגיל כל כך צעיר מפתחים "התמכרות" כל כך קיצוני לתחום זה מאוד טבעי שזה יחלוף ויתפוצץ. לילד מתבגר הרבה יותר קל להשקיע 100% כי חוץ מלימודים (ובוא נהיה כנים תיכון זה בדיחה) אין עוד מחוייבויות בחיים. יכול להיות שהוא גם הבין שאין תמורה להשקעה (מלבד הישגיות אישית).

צריך להבין שהתחום הזה כל כך יקר שזה לפעמים מייאש ומה עוד לרוב אין פירגון אבל מי שנכנס לזה ובחר לקחת את זה באופן תחרותי צריך לעשות תשיקולים שלו אם זה שווה את זה כי יש בזה הרבה אבל הרבה הקרבה ורק מי שבאמת בספורט הזה ב100 אחוז יבין מה זאת ההקרבה הזאת שאני מדבר עלייה

נהנתי לקרוא ת'כתבה, אין פשוט כל מילה ומילה של ניגרי מסכים לחלוטין!
יישר כח

ענפים שיותר נוח להתמיד בהם לאורך שנים אלה ענפים שמלמדים על החיים, על זרימה, על חופש מחשבה ויכולת אלתור - בודיבילדינג זה בדיוק ההיפך, זה משהו שמצריך כניסה בין חומות מסוימות והליכה נגד ההליך הטבעי של החיים. בודיבילדר הוא סוג של תינוק שחייב את המטרנה וחלב האם שלו על בסיס קבוע וקפדני - אחרת הוא פשוט יגסוס מנטלית וכתוצאה מזה גם פיזית. באורח חיים כזה קשה להתמיד ובמקביל להשאר בן אדם שכל הברגים שלו מחוברים היטב. אני אחרי שעברה לי תקופת השגעון ופניתי לענפים שבמבחן הזמן עשו לי הרבה יותר טוב לנפש ולגוף הבנתי שכאשר הייתי מנהל אורח חיים שאופייני לפיתוח גוף - הוצאתי לא רק את עצמי מדעתי, אלא גם כמעט את כל הסובבים אותי. ואת זה כבר לא הייתה לי זכות לעשות, שכל בן אדם יעשה לעצמו מה שבראש שלו, אבל שימו לב מה קורה למשפחה שלכם ולסובבים אתכם.

חביבי, זו בדיוק הטעות שלך כשאתה קובע "כאשר הייתי מנהל אורח חיים שאופייני לפיתוח גוף" אני מתאר לעצמי לאיזה "אורח חיים" אתה מתכוון ומשתגע מזה: מי אמר לכם להתנהל כמו מפתחי גוף תחרותיים קיבינימט?
מי קבע שכל חובב צריך לאכול על השעה?
מי החליט שחובבים, וגם מקצוענים, לא יכולים לצאת לבלות, לאכול את השטויות הכי מרגשות בעולם, או לפספס אימון פה ושם, ולפעמים גם שבועיים או חודש אימונים?
תתפלאו, אפשר לעשות את כל זה גם ברמה המקצועית, למעט בתקופה של הכנה לתחרות.
רעבאק אנטון היה חודש בתאיילנד, נזרק לגמרי, חזר לארץ, נכנס לחודשיים משמעת והביא שייפ מדהים.
אנשים באוף סיזן שלהם אוכלים כמויות של ג'אנק, מה הבעיה?
ברמה החובבנית זה בוודאי עוד יותר פתוח וגמיש.
אז תפספס ארוחה, אז מה?
מה שאני אומר זה, תצאו מהקיבעון.
צריכה להיות מסגרת, ומסגרת היא דבר מעולה, אבל אפשר להגמיש אותה, אפשר לחיות קיבינימט, ואז אתם רק תיהנו מהספורט הזה.

בתאכלס אין מה להתווכח כי אמרנו בערך את אותו הדבר ואני בדיוק ניסיתי לחזק את מה שתיארת בכתבה. כי יש להיות bodybuilder ויש להיות bodybuilding douche.

לא מתווכח, אתה בסדר גמור.
אני רק מנסה להעמיד דברים על דיוקם ולשבור לכם סטיגמות מטופשות וחסרות אחיזה במציאות: פיתוח גוף, בשגרה, זה כיף אדיר, והמחיר שמשלמים בויתור על דברים אחרים - הוא באמת מינורי.
קחו את זה בקלילות, רק תרוויחו.
העניין הזה של המפתח גוף הכועס והרע שמסתגר במקלט, מתאמן כל היום ואוכל לפי צלצולים של שעון מעורר, זו אגדה.
הכנה לתחרות, בשלביה הסופיים, היא גיהנום עלי אדמות, זה סבל שאני אנסה לתאר לכן אותו בראיון שגיל וזיו יעשו איתי, אבל בשגרה? זה תחביב נפלא, והוא משתלב יופי עם החיים.
אני חוזר ואומר: אפשר ליהנות, לאכול, לבלות ולעשות את כל מה שאתם רוצים.
אגב, מסגרת של ארוחות זה דבר טוב גם בלי קשר לספורט כלשהו.

אביב הכתבה תצא לפני מר ישראל של אי אף ביבי?

אני מקווה שעד סוף השבוע הזה.
ישראל אם אתה צריך עזרה, תמיכה, מוטיבציה, תרגיש חופשי להתקשר, אתה יכול לקחת את הטלפון שלי מגיל או זיו.