גליקוגן.
 

כשרמות הגליקוגן בגוף נמוכות עד כדי הפקת אנרגיה של הגוף מתאי השומן,
מהיכן מגיעה בדיוק הסכנה של איבוד שריר בזמן חיטוב?

אני רוצה להבין לעומק את העניין, אז רק מי שמבין 100%.

כשהגירעון הקלורי גדול מידי והגוף מתחיל להשתמש במאגרי החלבון גם לאנרגיה

קודם כל, תמיד יש הפקת אנרגיה משומן (במנוחה שומן הוא מקור השומן העיקרי). ככל שרמות הגליקוגן נמוכות יותר, יש יותר שימוש בשומן.

הסכנה מגיעה מזה שתמיד צריכים כמות מסויימת של גלוקוז בגוף - יש תאים שחייבים גלוקוז, למשל: כדוריות הדם האדומות. גם המח, למרות שהוא מקבל את רוב האנרגיה שלו במצבים כאלה מגופי קטון, עדיין דורש כמות מסויימת של גלוקוז. כל פעילות עצימה באופן עקרוני דורשת גלוקוז. הגוף יכול לייצר גלוקוז בעצמו ממספר מקומות, כאשר אחד מהם הוא חומצות אמינו. כך, יש פירוק חלבון על מנת לייצר גלוקוז (גם הסביבה ההורמונלית תומכת בפירוק חלבון). הצריכה המוגברת של חלבון בדיאטות כאלה אמורה למנוע פירוק של שריר בכך שיהיו מספיק חומצות אמינו שיגיעו מהתזונה.

צריכה מוגברת? על איזה טווח אתה מדבר?

3-3.5 ג' חלבון לק"ג משקל גוף

בדיאטות דלות בפחמימות בד"כ צורכים 2.5 גרם חלבון לק"ג ומעלה, זה תלוי כמה פחמימות יש בתפריט.

לפי החישוב הזה אני אמור לצרוך כ 1300 קלוריות רק מחלבון.
בשביל אדם עם תפריט של 1500 קל' סה"כ, זה קצת בעייתי.

2-2.5 גר' חלבון לכל ק"ג, לא מספיק?

שוב, זה תלוי בכמות הפחמימות (אבל גם בגרעון סה"כ ובאחוז השומן). 2.5-3 זה בד"כ מספיק.

אף פעם לא הבנתי למה אתם מחשבים פר קילו משקל גוף ולא פר קילו מסה רזה

מחשבים לפי מסת שריר נקייה...(רזה)