כרגע סיימתי ספר מרגש..
 

הספר נקרא כמו גחליליות אני כ"כ אהבתי את הספר שזה מטורףף.מומלץ.באמת יכול להציל חיים!:book:

תקציר:

"כמו גחליליות" הוא סיפור המובא בגוף ראשון בשפה פשוטה מפי הגיבור, שבגיל 13 מתחיל יחד עם חבורת בני גילו לראות גוונים דרך המריחואנה והחשיש. החבורה מורכבת מילדים בני טובים, וכאלה שהגיעו מבתים הרוסים [כשהמסר הוא שהבית לא ממש משנה כשמתבוננים בתוצאה הסופית המסתכמת במילה אחת: מכור!] לאורך הסיפור חושף הגיבור את הידרדרותו שלו עם חבורתו: משימוש בסמים קלים ועד לאופיאטיים ולקוקאין. התהליך בו עובר הגיבור וחלק מבני חבורתו ממשתמש למכור, כשהוא עובר בין כל התחנות האפשריות, נותן לקורא מושג על העולם ההזוי והבלתי אפשרי הזה: מהסימנים הראשוניים דוגמת המנצ'יז (תאבון היתר), חשק אפרודיטי (דחף מיני הגובל בנימפומניות), אורגיה בשנטיפי, תרמילאים, נשירה מבתי ספר, צבא, ובהמשך הדרך הפשיעה, סחר בסמים, זנות, מאסרים, תינוקות מכורים, רצח ועוד. לאורכו של הסיפור מובאת כרקע התמודדות המשפחה הממוצעת שמגלה ביום בהיר אחד שבנה מכור. משפחה שלא שתדע לזהות את הסמים אם יונחו מולה, אבל מוצאת עצמה בעל כורחה מכורה: מכורה למכור. ובניגוד למכור, למשפחה אין לאן לברוח. סיפורה של המשפחה הרגילה הזאת, משפחתי, הוא בעצם סיפורנו כחברה. אנחנו חיים במן מגדל שן ומתנהלים כמו שלושת הקופים - לא רוצים לדעת, לראות ולשמוע על עולם הסמים. אנו גם בטוחים שהעולם הזה לא קשור אלינו כלל אלא רק למשפחות אחרות שבוודאי רחוקות מעולמנו, עד שמונחתת מול פרצופינו המציאות : זה קורה גם מתחת לבית שלנו ובתוכו. ויש גם "הפתעה" גדולה: מי שמוכר לילדים שלנו את הסם יכול להיות כל אחד, והוא נראה נורמטיבי - בדיוק כמונו.

נ.ב
אני השאלתי את הספר מהספרייה בבית ספר.
יש עוד דרכים לקרוא את הספר כמו להשאיל מספריה עירונית או לרכוש.

ההידרדרות מסמים קלים וסמים קשים כמו שציינת הוא בכלל לא באותו הקשר
זה כמו להגיד "התחלתי לעשן סיגריות לאט לאט התדרדרתי להירואין"

חבר שלי קרא אותו, יש גם איזה ספר משהו עם אפיפונים שגם מדבר על סמים, ספרים טובים.

אחי מי כתב אותו?

כתבה-נורית מץ

כן יש גם את רודף העפיפונים או משוה