מה בנות יעשו לעצמן בשביל יופי:
http://web.msn.co.il/msn/love/9832CA...851221A9D1.htm
נכון שנמאס לכם לראות עצמות בכל מקום ובעיקר על מסלולי תצוגות האופנה? אז גם לעדי ברקן ולתנועות "המחנות העולים" נמאס מתופעת האנורקסיה, אז הם יוצאים למלחמה במטרה להנהיג אידיאל יופי חדש
כבר חודשים דנים בכל העולם בתופעה המדאיגה של דוגמניות אנורקטיות, ולמרות שבישראל התופעה עדיין לא הגיעה למימדי מגפה, מישהו כבר הבין שצריך לשנות גישה: צריך להשאיר מאחור את אידיאל היופי הסקיני, וללכת לקראת אידיאל יופי מדושן יותר. הראשונים שמרימים את הכפפה הם תנועת הנוער "המחנות העולים" ביחד עם צלם האופנה עדי ברקן, שערכו אתמול (יום א') יום עיון בנושא הפרעות אכילה בעולם האופנה.
בנובמבר 2006 הלכה לעולמה בגיל 21 הדוגמנית הברזילאית קרולינה רסטון, כתוצאה מהרעבה עצמית. היא שקלה במותה 38 ק"ג והתנשאה לגובה 173ס"מ. שלושה חודשים לפניה מתה על המסלול לוסיל רמוס, דוגמנית אורוגאווית בת 22. האירועים הללו ואירועים דומים יצרו סחרור שעולם האופנה לא ידע כמותו. אירופה החלה להציב תקנות לדוגמניות על מנת למנוע מהדוגמניות שנמצאות בתת תזונה, לעלות על המסלול. משרד הבריאות בספרד בשיתוף עם רשתות אופנה מובילות החליט כי בובות ראווה יוכנו במידה 38, וכן העלה את רף המשקל בתצוגות אופנה. כך גם באיטליה. בברזיל נכתבה אמנה לשמירה על בריאות הדוגמניות ובאנגליה, בארה"ב ובצרפת נוצרו תקנים מחמירים. אצלנו התחילה המערכה הראשונה ב – 2004 כשענבל גבריאלי בעידוד צלם האופנה עדי ברקן הגישה הצעת חוק שתחייב סוכנויות דוגמנות להעסיק אך ורק דוגמניות במשקל תקין. הצעת החוק לא עברה את הקריאה הראשונה ונקברה. עתה מנהלים את המאבק חברי תנועת הנוער "המחנות העולים" בתקווה להשפיע ולהחדיר מודעות.
חוזרים למראה השופע
מזה שנים מנסים גורמים למיניהם להילחם באידיאל היופי שבמרכזו הרזון המוגזם, אך ללא הצלחה. עתה, משעולם האופנה עצמו מכיר בבעייתיות המסר, אפשר לראות תוצאות. העולם חוזר לאמץ אידיאל חדש של יופי – המראה הבריא, ואף המראה השופע. המראה האנורקטי הולך והופך שולי אך קצב השינוי איטי ונערות צעירות עדיין שבויות בקונספט הישן וחלקן מפתחות הפרעות אכילה מסוכנות כשמחלת האנורקסיה בראשן. לפי הסטטיסטיקה אחוז אחד מהאוכלוסייה שלנו סובל מהמחלה ובקרב המתבגרים מדובר בחמישה מתוך כל 100. 50% מהסובלים ממנה לעולם לא יחזרו לדפוס אכילה תקין ובין 8-10% מתים מן המחלה ומסיבוכיה.
עדי ברקן עושה תיקון
דווקא עדי ברקן, צלם האופנה המפורסם, שגילה את סנדי בר לעולם, הוא זה שנרתם למלחמה ופועל למען גיוס כספים להשגת עוד מיטות לחולי האנורקסיה ולמלחמה באידיאל היופי הישן. הוא מעיד כי לאורך שנים על גבי שנים שלח בנות לרזות ולא הפנים את התסביכים הנפשיים שגרם להן: "אז לא ידענו מה זה עושה לבחורה כשאומרים לה ללכת לרזות 2 או 5 ק"ג ורק אז לחזור אלינו. לא הבנו עד כמה הזקנו להן. אני תמיד הייתי מניח שכשאני שולח אותן הביתה לרזות הן יפחיתו בממתקים, ישתו מים במקום קולה ואולי יפחיתו באכילת פחמימות, ולא יותר. אבל רוב הבנות מרמות והן רוצות לרזות מהר ובתחבולות של הרעבה שהן חושבות שהיא זמנית, והן פשוט לא מבינות אילו סיבוכים הן יוצרות".
ברקן מספר כי החל לקלוט את סבלן של הדוגמניות רק לאחר שפתח סוכנות דוגמנות משלו ועבר לטפל בהן אישית: "הייתי בוחן את הבנות שלי. הייתי מביא פיצה קלה, בלי הרבה תוספות או תוספת גבינה ובוחן אם הן אוכלות ורצות לשירותים. אני יודע מה הן אכלו כל היום כי אני מלווה אותן בצילומים מבוקר עד ליל, ולכן הן לא יכלו לשקר לי. עם הזמן הבנתי שמדובר בבעיה חמורה ואז התחלתי להפנות את הבנות שלי לאשפוזי לילה להירפא. לא רציתי שההפרעה שלהן תיחשף, אבל הייתי חייב לעזור להן".
ברקן כיום הוא ממובילי המאבק בהפרעות אכילה והוא מאמין כי זוהי אינה מלחמה אבודה: "לאט ובטוח אנחנו נצליח לשנות סטנדרטים של יופי ולאמץ קונספט חדש – שלהיות בריא זה הכי סקסי. כבר עכשיו אנחנו מצליחים לרתום חברות פרסום שונות למאבק, אבל המלחמה האמיתית היא על המסך הקטן. טלנובלות כמו "האלופה" הן התנ"ך של בתי בת העשר ושל חבריה. אם נצליח לשנות את הגישה שרזה זה הכי יפה על המסך הקטן, נילחם בסטטיסטיקה ונצליח להציל את הדור החדש. ברקן מגלה אופטימיות גדולה ומגלה כי זהו התיקון שלו: "אם הצלחתי להציל אפילו נפש אחת, את שלי עשיתי".
