שאלה על הסחוסים..
 

האם בזמן אימון עם משקלים כבדים הסחוסים נפגעים וכתוצאה מכך בגיל מאוחר אני ייפגע מזה?
תודה

בהחלט קיים סיכון, אני לאחרונה התחלתי להרגיש בכאבים באזור הברכיים, דבר שגרם לי להחליט להפסיק לאמן רגליים עד שיוטב לי.. בנוסף גם היו לי כאבי מפרקים בידיים ואף כאבי גב, בכלל אני החלטתי להוריד הילוך ל0 ולחזור בהמשך...חברים תתאמנו כמו כוסיות אבל לפחות אל תסתכנו, יש מחירים כואבים ואני לא מוכן לשלם אותם.

סחוס אבל לא מתרפא נכון?

הבט, לפי מידע מויקיפדיה, כאשר סחוס נשחק, אין חזרה. נקודת אל חזור, הדבר הזה באמת מרתיע אותי ואני לא מתכוון לאמן רגליים בזמן הקרוב בכלל, פרט לריצות.
תחשבו שבשניה אחת של חוסר ריכוז, תשישות, תקלה שלא קשורה אליכם ולרמת הביצוע, נפצעתם והסחוס נשחק, לא חבל?כרוך יותר מדיי סיכון בעניין של אימון רגליים, דבר שבדרך כלל מתבצע עם משקלים גבוהים מאוד.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%97%D7%95%D7%A1

ז"א לפי הדברים האלה כולנו נסבול מהספורט הזה בגיל 40+... אז מה עושים לעזאזל...

זה לא מדויק. סחוס היא רקמה אוסקולרית (בלי כלי דם) אבל יש לה יכולת התחדשות מסוימת. ברור שיש סיכון באימון גופני אינטנסיבי, אבל אנשים מקבלים פריצות דיסק מלהרים את העיתון בבוקר. אם אתה לא מתאמן תחרותי / מקצועי אלא חובבן שמתאמן בשביל החוזק והבריאות, הסיכון הרבה יותר נמוך.
אני זוכר בפוסט אחר שארבל, אחד המנהלים, דיבר על זה שהוא מרגיש שחיקה מעבודה כבדה. אולי הוא בדק על זה ויש לו מידע מועיל.

ידידי תאמין לי, לדעתי כדאי להוריד הילוך ולהתאמן עם משקלים מבלי להיאבק עם המוט/המכונה/הדאמבלים. בנוסף תחבושות אלסטיות ימנעו כאבים בזמן האימון וגם יחסכו כאב לאחר מכן. בנוסף טכניקה נכונה תקטין סיכון לשחיקה.
בקיצור, אם יודעים להתאמן נכון, אין להכנס לפאניקה.

משהו שנזכרתי: יש בחור בשם לואי סימונס שעבר פציעות רציניות (3 עם אני זוכר נכון) במהלך חייו, ובכ"ז בגיל 50 עשה רקורד בפוורליפטינג, בין היתר 900 פאונד בסקוואט (לא זוכר את שאר המקצים).
פציעות זה חלק מהספורט, אני מאמין שאין אתלט מתמיד שלא נפצע בצורה זו או אחרת.

אז פשוט לשמור על טכניקה נכונה ויהיה טוב?
ועוד שאלה, איך הפוואר ליפטרים שהתאמנו בגיל צעיר מתפקדים בגיל מאוחר יותר?

באמת שאלה טובה..