|
מאמר בלעדי לפורום "בונים חומות"
בונים חומות
מאת ארבל צוות ישראלבודי בגיל 18 כשבאמת נעשיתי רציני לגבי פיתוח גוף תחרותי ,שמתי לב שפיתחתי על הדרך תחביב חדש ,התחלתי לבנות חומות ,אלו לא חומות מוחשיות עשויות אבן וברזל ,אבל חומות מטאפוריות ,שהלכו ויצרו הפרדה ביני לבין העולם המיינסטרימי ,שהלכתי והגדרתי בתור "העולם שלהם" ,במודע או לא ,זאת בחירה שכולנו עושים כשאנחנו נעשים רציניים לגבי התחום הזה ,התודעה שלנו משתנה ,תפיסת העולם שלנו תופסת "סיבוב" ,ואנחנו מתחילים בסופו של דבר לבנות את אותן חומות מדוברות ,כל לבנה בחומות הללו היא בחירה שעשינו ,כל פעם שדחפתם את עצמכם לעוד חזרה כשחשבתם שאין לכם כח,זאת לבנה בחומה ,כל פעם שהשגתם שיא אישי חדש ,זאת לבנה בחומה ,כל פעם שלא וויתרתם לעצמכם כשהתחיל להיות קשה ,זאת לבנה בחומה ,וככה ,לבנה אחרי לבנה בניתם חומה לתפארת ,אבל זאת לא חומה שבנויה בטון וברזל ,אלא חומה שמורכבת כל כולה מהישגים אישיים ,וחומה אחרי חומה אתם בונים מבצר לתפארת ,שהופך להיות מפלט מההבלים של ה"עולם שלהם". אני דוחה את הטענות של האנשים "בעולם שלהם" שמי שרציני בתחום הזה לא חיי את החיים ,אני חיי את החיים שלי במלואם ,פשוט בדרך שלי ,כל פעם שאני מוצא את עצמי חסר נשימה באימון מטורף ,אני חיי את החיים שלי במלואם , כל פעם שאני שובר שיא אישי ,אני חיי את החיים שלי במלואם ,כל פעם שאני נוגע במוט ,שניה לפני שאני נכנס לסט ,אני מרגיש את הדם שלי זורם קצת יותר מהר ,קצת יותר חזק,ואני יודע טוב טוב שאלו הרגעים שבהם אני הכי חיי ואין שום דבר בעולם שיכול להחליף אותם. האנשים בתחום שלנו נולדים עם צורך מולד להתעלות על הנורמה ,הנורמה משעממת ובורגנית ,חסרת כיוון ומשמעות ,אותו מסלול קבוע מראש של בית ספר/צבא/טיול בחו"ל /משכנתא /גירושין /התקף לב שכולם חושבים שהם צריכים לעבור ,אבל אני לא הולך בדרכים שסללו לפני ,אני הולך בדרך לא ידועה ומשאיר אחרי שביל למי שירצה למצוא אותי ,אנחנו תחום של בדלנים ,של מתבוננים מהצד,אנחנו רואים את המיינסטרים ומתרחקים ממנו בכוונה ,כי אין לנו מקום שם ,ואתם יודע מה ? טוב שכך.. התחום שלנו משגשג על כך שלא מקבלים אותו ,הניכור החיצוני מתדלק אש פנימית שמובילה להישגים ,אז מבחינתי ? לא קיים עולם חיצון ,קיימים אני ,הברזל ,ומי שהולך בדרך שלי .... |
ארבל, אתה מבוזבז בתור מפתח גוף, לך תהיה סופר.
כל כך נכון. אני מסכים איתך. אפילו עכשיו שאני לא מתאמן (עקב פציעה בחדר כושר), אני רק מחכה לחזור לאורך חיים של אימונים-אוכל-שינה. :sbb4: BB FOR EVER |
שניה לפני שאני נכנס לסט ,אני מרגיש את הדם שלי זורם קצת יותר מהר ,קצת יותר חזק,ואני יודע טוב טוב שאלו הרגעים שבהם אני הכי חיי ואין שום דבר בעולם שיכול להחליף אותם.
אהבתי את הפסוק הזה במיוחד ! |
ציטוט:
ואתה תתגבר על הפציעה הזאת מהר אתה פייטר אתה |
קודם כל כתיבה מאוד מטאפורית ויפה
כל הכבוד על החשיבה דבר שני את המטאפורה שלך אפשר לדמות על כמעט כל תחום אחר בחיים בו יש קבוצה של אנשים הפזורים קצת קצת בכל מקום הבוחרים להתבדל מהמיינסטריים ולסגל לעצמם תרבות משלהם. לדוגמא: חבורות של "פריקים" או מטלאיסטים אפילו אפשר להגדיר או אף כתות מסויימות אחרות. דווקא אצלנו בעולם של הבאדיבילדינג אין כל כך התבדלות מהשאר כמות המתאמנים היא מאוד גדולה אפילו בארץ. כך שפיתוח גוף הוא גם חלק במיינסטרים. הרי כל נער מתבגר בשלב מסויים מנסה לראות מה יש שם בעולם של הפיתוח גוף אחרי שיוצא לו לראות תמונות של באדיבלדרים מפורסמים וטובים. |
ציטוט:
למאמר מאוד יפה נעים לקריאה ומרביץ עמוק עמוק בפנים בשביל מוטבציה |
" All in all it was just a brick in the wall "
ואני חושב שאתה מגזים. אתה בסה"כ מתאמן, לא החלטת לעבור למנזר. |
כתיבה יפה!
רואים שאתה אוהב לכתוב דברים. |
קודם כל נהנתי לקרוא אבל אני לא לגמרי מסכים איתך,
לכל אחד יש את ה"מפלט" שלו ואני לפחות לא לוקח את זה קשה ושונה מאחרים... יש כאלו שמעשנים גונט ונמצאים בעולם שלהם,יש כאלו שאוהבים לנסוע על אופנוע ובשבילהם האופנוע יותר חשוב מהאישה, יש כאלו שאוהבים אוכל ובשביל מנה טובה הם ישלמו הון במסעדות יוקרה וכ"ו... כולם נמצאים בעולם הזה והבדל היחיד שכל אחד אוהב משהו אחר. אני כן מקבל שאהבת יתר לדבר מסוים כן מבדיל את הדבר ועושה אותו שונה ומיוחד כגון פיתוח גוף ,האימון התזונה ,הסדר יום המיוחד וכמובן התוצאות נותנת לך לעסוק בו מסביב לשעון ... אני אוהב מאוד את התחום ומקווה שאני ימשיך בו (בעזרת השם) כל עוד שרק אוכל אבל להפריד את עצמי משאר העולם נראה לי מיותר ?! נ.ב. מסכים איתך שאנחנו אנשים שלא מקבלים את הנורמה ומחפשים להתעלות על כל דבר |
ואו יפה הפצצת אותי במוטיבציה עכשיו.
|
מתי שהוא צריך יהיה לאסוף את כל המאמרים שכתבת בסיגנון הזה ואת כל המאמרים שעוד תיכתוב ולאגוד את זה לספר. באמת שזה ממש מרגש ליקרוא את זה.
בקשר למאמר, עוד אנשים שמים לב שלקחת את האימונים ברצינות זה גובל במזחיזם? אחרי אימון כמה שאתה שוכב על המיטה מותש וכמה שיותר כל הגוף שלך כואב, וכואב לך לקום וללכת ולדבר - ואתה מרגיש תחושת היתעלות ואושר שאי אפשר לתאר! |
נכון מאוד!
Bb For Ever |
יפה מאוד כל הכבוד.
|
וואלה
זה באמת נכון זה באמת כמו מאזחיזם כמה שאתה יותר כואב מותש ועייף ככה אתה יותר שמח ומרגיש חזק חח האמת זה קצת מוזר |
בול מה שאני חש כרגע.זה כל כך נכון
קבל ח"ח |
מחזק את דבריו של hell
פשוט מבוזבז! תמיד נהנה לקרוא קטעים שלך, אין ספק שכל מילה בסלע. תממשיך כך תותח עלל |
כל הכבוד ארבל, כתיבה יפה ונהנתי לקרוא... מאמר כ"כ נכון...
|
אתה גאון
|
נהנתי לקרוא תתודה
|
תותח, פשוט מדהים!
|
בעין מקצועית, אני מאבחן כישרון כתיבה נדיר, כתיבה מאוד נקייה, עניינית, ומקורית.
הייתי בטוח שזה מאמר מתורגם עד ששמתי לב שזה שלך. אם תרצה, אני יכול לתת לך את המייל של רונית הבר, עורכת המגזין "מנטה" מבית ידיעות אחרונות, אולי המאמר הזה יעניין אותה - אני חושב שראוי למצוא לו פלטפורמה קצת יותר ציבורית מאשר הפורום שלנו. אגב, לגבי התוכן, אני מסכים כמובן עם כל מילה שכתבת. כל הכבוד. |
ציטוט:
מה איתך אייל, מתחרה בסוף? אני כבר 9 יום בתוך החיטוב, מתקדם מצויין. מקווה שהפציעה לא תפריע ושנראה אותך שם. |
ציטוט:
בודיבילדינג זה לא סתם תחום...IT"S A WAY OF LIFE:) ידידי אתה ואייל עולים קטגוריה אחד מתחת לשני או באותה אחת?ברח לי מהראש מצטער:( |
ציטוט:
הרבה דברים שדופקים לי את ההכנה לתחרות, אחד אחרי השני. כרגע אני בחיטוב. כשאגיע לאחוזים נמוכים, אחליט אם להמשיך. לגלעד, נכון להיות אני שוקל 103 קילו על 12% בערך. מה איתך ניגרי? כמה שוקל? כמה אחוז? אני מאמין שאנחנו בקטגוריה שונה... |
ציטוט:
אני בעד 82 אם הכל יהיה בסדר, אייל אמור להיות בעד 90 אם אינני טועה. |
ציטוט:
אני אשמח ,ראוי לכתוב על פיתוח גוף מאמר גדול ומורחב שיתאר את הספורט הזה לא רק כפריק שואו,אלא כסגנון חיים. |
ציטוט:
|
ציטוט:
מי יודע, אולי נעשה אותך עיתונאי בסוף. :jockey: |
ארבל אני אוהב אותך. :bow:
|
איזה כתיבה אחי , מדהים!!
|
זה כל כך נכון... אבל לא בגלל ההדתבדלות. יותר בגלל ההתמכרות. אני מדבר בשם עצמי - אני פשוט מכור בצורה הכי טוטאלית שאפשר. כבר כמה פעמים מצאתי את עצמי אומר "אני מעדיף למות מאשר להפסיק להתאמן". לא משנה איפה, לא משנה עם מה, אני פשוט אמצא דרך להתאמן - להתנתק מהשגרה, בלי לחשוב מה יקרה אפילו דקה אחרי. לא משנה אם אני מרוצה מהגוף שלי באותו רגע או לא, אם יש לי מוטיבציה או אין, אם אני על 3400 קלוריות או 1400... בטירונות הייתי עושה דברים מגוחכים רק כדי לשמור על שגרת האימונים והתזונה שלי. לא היה אכפת לי שעל חלק מהדברים האלה הייתי עלול להשפט. מה גם שאני לא מסוגל להפסיק להתאמן ליותר משבוע. פשוט לא. אני חייב להרגיש את הכאב, את המאמץ, את הדם זורם. אם אני לא מתאמן אני פשוט מרגיש מת. לא פחות ולא יותר. לקחתי כל כך הרבה החלטות בחיים שלי בגלל הספורט... כשזה מגיע לאימונים ותזונה - תקראו לי מטורף, זה יותר קריטי מכיף, ממוזיקה, מבנות וכמעט מהכל. כשמישהי שוברת לך את הלב, אתה מתגבר אחרי שבוע. כשאתה לא יכול להתאמן - בא לך למות. כמה שהיה לי קשה בשנה האחרונה, אם אתה אחרי אימון טוב וארוחה טובה, מרגיש את הגוף שלך in tune, אתה כב מרגיש הרבה יותר טוב. במובנים מסוימים, האימונים הפכו אותי לסוג של מכונה. ודווקא לא מבחינה פיזית כמו מבחינה נפשית. הספורט הזה, מעבר לזה שהוא לימד אותי המון על החיים וחיזק אותי נפשית גם גרם לי לדבר הבא:
אני אשתמש בצבא כדוגמא בעניין הזה. למרות שאני לא בדיוק "טוחן" בצורה קיצונית, אני מרגיש פשוט מוכן להכל, רק שיתנו לי להתאמן ולשמור על תזונה. תנו לי לסחוב מקררים שעות על גבי שעות, תנו לי לנקות מחסנים, לרוקן מחסניות, תשלחו אותי לאינסוף נסיעות, הכל - רק תנו לי להתאמן ולאכול כמו שצריך. ומספיק שנותנים לי את זה, אני כבר מרגיש מצויין גם בעבודה הכי שחורה. במלים אחרות - כבר מפסיק להיות אכפת לי מעצמי או מאיך שאני מרגיש, העיקר זה להתאמן. ובגלל זה אמרתי שהספורט הזה הופך אנשים למכונות במובנים מסוימים. כאב ראש, דיכאון, נשירת שיער או תחבושות על הידיים - שום דבר לא יעצור אותי מלצעוד כמו רובוט לתוך העולם שלי ולהתאמן כמו מטורף גם כשהכי קשה. העולם שלי, רק שלי. עולם הדדליפטים שלי, עולם תכניות האימונים שלי, עולם המוטיבציה שלי, עולם השיאים שלי, עולם המודלים לחיקוי שלי וכו... זה לא שאני מוותר על הנאה למען הספורט. כמו שארבל אמר - הספורט הוא ההנאה שלי. אני פשוט לא יכול לקבל סיפוק מהחיים עם הקטע של הספורט לא מתקתק אצלי. כן, אני חולה נפש. רובנו. אם האימון היה חרא או שלא הכל בסדר עם הארוחות - פשוט לא אכפת מכלום. אין מצב שאני לא אשלוף לעצמי שעה אחת בין 7 ל - 12 שבה אני אתן לגוף שלי את הטוב ביותר. |
ציטוט:
ולפעמים יש באמת פאקים אבל...אל תרים ידיים בגלל 3 סיבות: א.השקעתה כלכך הרבה הגעתה לתוצאות חבל על הזמן תן בראש עד הסוף:) ב.If you are going to do this shit!do it HARDCORE STYLE NO MATTER WHAT IS THE PRICE! ג.אם תרים ידיים ברחוב איזו זקנה תחשוב שאתה בא לטרוף אותה ותברח ואז יהיה בלאגן אז חבל:unsure: |
אהבתי ת'דברים של ארבל ואנטון.
|
ציטוט:
וזה מוריד מוטבציה מאימוני רגליים בטירוף! |
מאמר מדהים, ארבל. ישנם יחידי הסגולה אלו שזוכים להזדהות איתו במאה אחוזים (עם המאמר ועם הסופר).
הייתי שמח אם תכתוב עוד רבות בנושא בכלל, ועל חיי פיתוח הגוף שלך.. * ניתן להסיק מקריאת המאמר שהסביבה ככל הנראה לא הכי תמכה בך, אתה מוכן לפרט על כך? בעוד מאמר אולי? |
ציטוט:
אנשים משתעבדים לדת, עבודה, ילדים, אנערף, למה שאנחנו לא נשתעבד לבודיבילדינג..? בקשר למאמר - בודיבילדינג זו לא מילה, זו דרך חיים. |
ציטוט:
בסדר דלקת בכתף או כאבים במפרק כף היד אני יכול להבין. אני קורע את עצמי באימונים ואף פעם לא היית לי דלקת או פציעה, או כל דבר אחר... טפו טפו טפו... מקווה שייהיה בסדר ושתחזור לאימוני דדליפט וסקוואט עצימים במהרה.. |
ציטוט:
ותודה |
שמרתי במועדפים..
תותח אתה מביא מוטיבציה |
מעורר השראה עשיתי copy -paste למחשב שלי!
מתאים לזמנים הקשים,בספורט האנוכי הזה. תודה |
| כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 18:59. |
מופעל על: vBulletin Version 3.7.2
Copyright ©2000 - 2025, Jelsoft Enterprises Ltd.
כל הזכויות שמורות לישראלבודי בע"מ